תביעה לקצבה מהאוצר שלא הוגשה לפי האמור בחוק
ב- 3.2.2010 ניתנה החלטה חדשה על ידי בית המשפט השלום בתל אביב בנוגע לניצולת שואה אשר לא הגישה את בקשתה הראשונית למשרד האוצר בטופס האמור בחוק ובתקנות ומשרד האוצר לא העמיד אותה על טעותה. החלטה זו גם דנה בשאלה מה הדין לגבי בקשה שהוגשה במועד מוקדם אך הרכיבים הנוספים הנדרשים לפי התקנות צורפו אליה רק במועד מאוחר יותר?
בית המשפט אף ציין את הרלבנטיות הפוטנציאלית של החלטה זו לתיקים אחרים. לנושא זה חשיבות גדולה בעיקר בנוגע לתשלום הרטרואקטיבי שאותם ניצולים אמורים לקבל. לשם דוגמה, אם מתוך אלפי הניצולים שאמורים להיות מוכרים בקרוב לקצבה מהאוצר עקב העוצר שעברו בתקופת השואה, יהיו ניצולים שפנייתם הראשונה תיפסל כיוון לא הגישו אותה באופן הקבוע בחוק ובתקנות, הם עלולים לאבד עשרות אלפי ש"ח אשר היו אמורים להיות משולמים להם ממועד אותה הפנייה הראשונית.
בנוסף לזאת, אם חלק מאותם הניצולים נפטרו במהלך אותן השנים שעברו מאז שהגישו את פנייתם הראשונית והיא לא תתקבל, בני זוגם עלולים לאבד את זכאותם לקצבת שאירים של 3 שנים, שגם היא מסתכמת בעשרות אלפי ש"ח.
בית המשפט קבע כי יש לראות בטופס הבקשה המאוזכר בתקנות בתור הבקשה עצמה וש"אין בשיהוי בצירוף הפרטים שהתקנות מחייבות לצרף לבקשה כדי לגרור אי השתכללות הבקשה עצמה ככזו."
בנוסף לכך קבע בית המשפט שבמקרה זה וכנראה גם במקרים נוספים, שבהם הפנייה הראשונית לא הוגשה בטופס האמור בתקנות ומשרד האוצר לא התריע על כך והעמיד את הניצולים על טעותם; מה שהביא לכך שאותם ניצולים שינו את מצבם לרעה ולא הזדרזו להגיש את הטפסים והרכיבים הנוספים לפי החוק והתקנות - יחשב מועד הפנייה
הראשונית כמועד הגשת הבקשה:
"מקום שהבקשה לא הוגשה כדין, אך תגובת המשיבה לא העמידה את העורר על כך, ייחשב מועד הפנייה הראשונית למועד הגשת הבקשה."
ההחלטה הנ"ל, ללא שמה הפרטי של הניצולה, הועלתה לאתר שלנו בכתובת הבאה -
http://www.meidashoa.co.il/pdf/10-MOF-Form.pdf .
טופס הבקשה שרק אותו ניתן, נכון להיום, להגיש לאוצר במסגרת תביעה לקצבה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים (אשר עשוי להשתנות בקרוב ולהיהפך לטופס ידידותי יותר למשתמש), ניתן להוריד באתר של משרד האוצר בכתובת הבאה -
http://ozar.mof.gov.il/lishka/docs/tviha.pdf .
את התקנות הנכונות להיום והמפרטות אילו רכיבים יש להוסיף לטופס הבקשה (אשר לא עודכנו למעלה מ-50 שנה. לשם דוגמה - סעיף 1 מציין כי הכתובת של הרשות נמצאת בקריה למרות שהיא עברה לפני שנים לרחוב יצחק שדה), ניתן להוריד בכתובת הבאה -
http://www.btl.gov.il/laws/btlLaws.aspx?lawid=28068 .
הכרה בסוכרת שהתפרצה בגיל מאוחר
המלצות הועדה לבדיקת הקשר הסיבתי שבין סכרת, יתר לחץ דם ומחלות לב, לבין אירועי השואה המפורטים במייל שלמטה; קבעו שיעור הכרה ברור רק במקרים שבהם התפרצו מחלות אלו עד 30 שנה לאחר השואה ורק לגבי ניצולים ששהו במחנה או בגטו, היו ביערות או נמלטו בין מדינות.
אתמול ניתן פסק דין חשוב בבית המשפט השלום בתל אביב בנוגע לנרדפת נאצים שלא עברה את הנרדפות הנ"ל אלא חייתה ביאסי בתקופת הפוגרום ושהתה בתנאי דחק ורעב בבית יתומים יהודי ואשר מחלת הסכרת שלה אובחנה רק 60 שנה לאחר השואה והתפרצה לפחות 40 שנה לאחריה.
פסק הדין ניתן בהרכב חריג בגודלו וכן הוא עוסק בהרחבה בהמלצות דו"ח הועדה הנ"ל וכן בקביעת שיעור ההכרה במחלות עקב השואה לפי מחקרים סטטיסטיים גם לגבי מחלות אחרות בעתיד.
בית המשפט ברך על הקמת הועדה ואימץ את המלצותיה.
בעוד שהמלצות הועדה התייחסו אך ורק ליוצאי מחנות וגטאות כמעגל ראשון ו"ניצולים שהיו ביערות ונמלטו בין מדינות", כמעגל שני, בית המשפט פסק כי המלצות אלו אינן מהוות רשימה סגורה וכי: "אין לראות בהקבצה זו משום רשימה סגורה של מצבי-דחק
בשואה, שרק הם המזכים בהכרה בקשר הסיבתי הנדון...על כן יש להכיר גם בניצולי-שואה אחרים, אשר חוו דחק בעצמה, במשך וברציפות דומים לאלה שניתן לייחס למי שהיו ביערות ונמלטו בין מדינות. (סעיפים 15-17 לפסק הדין)"
פסק הדין קבע גם כי בהתאם להמלצות ועדת דורנר, הקשר הסיבתי שבין מחלות והשואה לא יוגדר לפי פרדיגמות רפואיות אלא לפי הלכות משפטיות (סעיף 26). הוא אף קבע כי ניתן לבסס בעתיד הכרה לפי מחקרים סטטיסטיים בלבד כשמהם עולה כי ישנה הסתברות מסויימת כי המחלה שכיחה בקרב קבוצת המדגם של ניצולי שואה יותר מאשר קבוצת המדגם של האוכלוסיה הכללית (סעיפים 28-29), כאשר "לו נמצא כי המחקר הרפואי מבסס קיומה של הסתברות גבוהה מ-50% ... היה מקום לקבוע, כקביעה משפטית, כי יש להכיר בקשר הסיבתי באופן מלא" (סעיף 27).
למרות שהמחלה אובחנה אצל אותה ניצולה 60 שנה לאחר השואה והתפרצה אצלה לכל המוקדם 40 שנה לאחר אותם מאורעות, בית המשפט קבע לה אותו שיעור הכרה של 50% כפי שמופיע בהמלצות הועדה לגבי ניצולים שהיו ביערות ונמלטו בין מדינות שהמחלה התפרצה אצלם 30 שנה לאחר המלחמה.
בפסק הדין במלואו ניתן לעיין בכתובת הבאה -
http://www.meidashoa.co.il/pdf/002%20-%202.12.2009.pdf .
חשוב לציין כי כאמור למטה, המלצות הועדה בנוגע ללחץ דם ומחלות לב היו זהות להמלצות הועדה ביחס לסכרת.
השמה במעון לזקנים
לאחרונה, ניצולי שואה נזקקים אשר המשרד לשירותים חברתיים אפשר להם השמה במעון לזקנים, נדרשו להשתתף במימון שהותם במעון זה על ידי שימוש בכל מקורותיהם הכספיים, כולל כל הקצבאות בגין השואה שהם מקבלים.
לאחרונה יצא חוזר של מנכ"ל המשרד לשירותים חברתיים ולפיו במידה ואותו זקן מקבל תגמול כניצול שואה, ניתן יהיה להשאיר בידיו את התגמול או לפחות את רובו, לפי החישוב הבא:
- כאשר גובה התגמול הינו עד 5.3 נ"ז - ישאר בידיו כל הסכום.
- כאשר גובה התגמול מעל 5.3 נ"ז - ישאר בידיו סכום השווה ל-5.3 נ"ז+50% מהסכום שמעל ל-5.3 נ"ז.
כמו כן קובע אותו חוזר מנכ"ל כי הסכום הנותר יועבר להשתתפות בדמי החזקה ובמידה ויש לזקן ילדים הם ידרשו להשלים את דמי ההחזקה.
התחולה של הוראה זו הינה מיום 1.4.2009.
הוראה זו מופיעה בעמוד 95 לחוזר המנכ"ל שפורסם באתר המשרד לשירותים חברתיים בכתובת הבאה -
http://www.molsa.gov.il/NR/rdonlyres/AB49B1DB-C3A8-4893-8439-7B776373FD87/98
34/allhozer191.pdf .
פירוט מלא של הוראות השמת זקנים נזקקים במעונות של המשרד לשירותים חברתיים ניתן למצוא בכתובת הבאה
http://www.molsa.gov.il/NR/rdonlyres/91AE07DF-506F-425A-80B7-16538B77B8D7/91
71/418.pdf .
את התעריפים המעודכנים וערך נ"ז להשמה במעונות לזקנים הנכונים ליום 1.7.2009 ניתן למצוא בכתובת הבאה שבאתר המשרד לשירותים חברתיים -
http://www.molsa.gov.il/NR/rdonlyres/91AE07DF-506F-425A-80B7-16538B77B8D7/10
509/taarif418.pdf .
לפרטים נוספים יש לפנות למחלקה לשירותים חברתיים באיזור המגורים -
http://www.molsa.gov.il/MisradHarevacha/Mahlakot .
אזהרה: המידע נועד למטרות מידע והגברת מודעות לזכויות הניצולים בישראל ואינו מהווה בשום צורה שהיא ייעוץ משפטי כלשהו. הוא נכון במועד כתיבתו ויכול להשתנות לאחר מכן. הסיכום להלן איננו כולל את מלוא היקף הסוגיות המשפטיות או הנסיבות
האישיות השונות שהיו רלבנטיות להמלצות אלו ואשר עלולות שלא להתאים לנסיבותיהם האישיות של קורבנות רדיפות הנאצים. משום כך מומלץ לפנות לייעוץ משפטי או לרשות המוסמכת לפני ביצוע פעולה כלשהי בהסתמך על מידע זה. המחבר אינו נושא באחריות כשלהי כלפי הקורא וכל הסתמכות על האמור לעיל הינה באחריות המסתמך ועל דעתו בלבד.
גזזת
ב-9.12.2009 ניתן פסק דין חדש בבית המשפט השלום בתל אביב, אשר עסק בניצולה אשר טענה כי חלתה בגזזת עקב התנאים הקשים שבהם שהתה בתקופת רדיפות הנאצים.
משרד האוצר טען כי אין הוכחה מספקת לגבי עצם קיומה של מחלת הגזזת אך בית המשפט קבע כי "אצל העוררת נמצאו התקרחויות המעידות על טיפול בהקרנות האופייני לגזזת. אנו מקבלים, איפא, את גרסתה כי חלתה בגזזת."
לגבי הקשר שבין הגזזת לרדיפות הנאצים, קבע בית המשפט כי עצם העובדה שלא נמצאה שכיחות יתר של גזזת בקרב ניצולי השואה וריבוי מקרי הגזזת בקרב יוצאי צפון-אפריקה, אין בכך בכדי לאשר או לשלול קשר בין הנרדפות ובין התממשות הסיכון המשתקף בתופעה זו ושאכן היתה קיימת אפשרות סבירה כי היא נדבקה עקב התנאים הקשים בהם חייתה בתקופת הרדיפות..
בשל כך קבע בית המשפט כי "בהתאם לדוקטרינת 'הסיבתיות העמומה', מחלת הגזזת תיזקף לחובת הנרדפות בשיעור של מחצית".
לפסק הדין ללא שמה הפרטי של הניצולה - http://www.meidashoa.co.il/pdf/003%20-%20Gazezet.pdf .
בהקשר זה חשוב לציין כי בנוסף לכך קיים בישראל גם חוק לפיצויי נפגעי גזזת (או שאירהם) אשר כולל קצבאות ופיצויים חד-פעמיים בגין מחלות שנגרמו עקב הטיפול בהקרנות נגד גזזת שנעשו בתקופה מ–1.1.46 עד 31.12.60 לאחר השואה והעלייה לישראל (כגון גידולים סרטניים מסויימים וחוסר שיעור באזורי ההצטלקות בעור הקרקפת, המפורטים בתוספת המופיעה בסוף החוק עצמו - http://www.health.gov.il/Download/pages/gazezet_law.pdf). , .
מידע נוסף לגבי התנאים לקבלת הפיצויים הללו והסכומם המעודכנים שלהם, ניתן לקבל באתר של הביטוח הלאומי בכתובת הבאה - http://www.btl.gov.il/benefits/gazezet/Pages/default.aspx .
טופסי תביעה לנפגעים עצמם עקב אותן ההקרנות עצמם או שאריהם ניתן להוריד מהאתר של משרד הבריאות בכתובת הבאה - http://www.health.gov.il/pages/default.asp?maincat=1&catId=285&PageId=2057.
אזהרה: המידע נועד למטרות מידע והגברת מודעות לזכויות הניצולים בישראל ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית ו/או תחליף להם ו/או המלצה לנקיטת אמצעים ו/או הימנעות מהם. המידע להלן איננו כולל את מלוא היקף הסוגיות המשפטיות או הנסיבות האישיות השונות שהיו רלבנטיות לפסקי דין ולהחלטות האלו ואשר עלולות שלא להתאים לנסיבותיהם האישיות של קורבנות אחרים של רדיפות הנאצים. משום כך מומלץ לפנות לייעוץ משפטי או לרשות המוסמכת לפני ביצוע פעולה כלשהי בהסתמך על מידע זה. המחבר אינו נושא באחריות כשלהי כלפי הקורא וכל הסתמכות על האמור לעיל הינה באחריות המסתמך ועל דעתו בלבד.
טיפול רפואי חיוני
ניצולי שואה עלולים להקלע למצב בריאותי שבו הם נדרשים לסכום חד-פעמי גדול ומיידי שיאפשר להם טיפול רפואי חיוני או רכישת מכשור יקר הקשור למחלה המוכרת והקצבה הנמוכה שהם מקבלים מדי חודש ממשרד האוצר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים
איננה מאפשרת זאת.
לפני מספר ימים ניתן בבית המשפט השלום בחיפה פסק דין חשוב בנושא הפרשנות של סעיף 15 לחוק נכי רדיפות הנאצים שקובע אפשרות להמיר את הקצבה למענק חד-פעמי שגובהו עד 5 שנים של קבלת אותה הקצבה:
15". המרת תגמולים
רשאית הרשות המוסמכת, בהסכמת הנכה, אם היא סבורה שהדבר יעזור לשיקומו, להמיר לו את תגמוליו במענק חד-פעמי, שלא יעלה על סך התגמולים שנכה בדרגת נכותו בזמן ההמרה זכאי לקבלם במשך חמש שנים, ומיום ההמרה ואילך לא יהיה הנכה זכאי לתגמול לפי חוק זה; הרשות המוסמכת רשאית לקבוע תנאים לדרכי השקעתו של מענק כאמור." דהיינו, לשם דוגמה בלבד, ניצול שואה המקבל קצבה מהאוצר לפי אותו החוק בגין 25% נכות בלבד (המאפשרים קצבה חודשית של 1,822 ש"ח בלבד לפי הפירוט המופיע ב-
http://ozar.mof.gov.il/lishka/nispach.htm ), עשוי לקבל לפי סעיף זה סכוםחד-פעמי של למעלה מ-100,000 ש"ח שעשוי לאפשר לו את מימון השיקום לפי אותו סעיף.
בית המשפט דחה את טענתו של משרד האוצר כי יש לפרש סעיף זה כאילו הוא חל אך ורק על שיקום מקצועי בלבד. בית המשפט קבע כי פרשנות זו היתה נכונה בעבר כאשר הניצולים היו בגיל העבודה אך כיום "מטרה זו הופכת ללא מציאותית וריקה מתוכן כאשר רוב הניצולים עברו מזמן את גיל העבודה ורובם גם לא מסוגלים כיום לנהל עסקים כאלו או אחרים. "
בית המשפט הביא את הדוגמה של ניתוח מציל חיים או מכשיר מיוחד ויקר הקשורים בטיפול במחלה המוכרת של הניצול, כדוגמאות מתי ניתן להשתמש בסעיף זה בכדי לאפשר לניצול להמיר את הקצבה החודשית שלו בסכום חד-פעמי גדול: "ניקח למשל מקרה בו הנכה זקוק בדחיפות לניתוח מציל חיים שאינו מכוסה ע"י גורם אחר ושקשור לנכותו המוכחת או מצב שבו הוא זקוק למכשיר מיוחד ויקר שיעזור לו לשרוד ולהתגבר על נכותו, האם במקרה כזה ניתן ניתן יהיה לשלול המרת תגמולים? לטעמנו התשובה על כך שלילית, אין לשון החוק מגבילה את השיקום רק לשיקום מקצועי...לכן כשמדובר בענין מציל חיים אז בוודאי שקודם כל יש להציל חים ורק אח"כ לדאוג לרמת ההכנסה והמחייה של הנכה שכן התפיסה היא להעדיף להציל את חייו של אדם גם במחיר של ירידה ברמת החיים."
כמו כן קבע בית המשפט כי "כך גם לגבי צורך מיידי וחיוני בטיפול רפואי או שיקומי, מכשור ואזרים מיוחדים וכיו"ב שמטרתם להתגבר על הנכות שצריכה להיות נכות קשה ומגבילה. יחד עם זאת, מקרים אלו יבחנו באופן מחמיר יותר מאשר מקרים של הצלת חיים."
מצד שני, בית המשפט קבע יש להתחשב בכך שלאחר קבלת אותו הסכום לא יקבל יותר אותו הניצול כל קצבה חודשית לפי חוק זה.
כמו כן קבע בית המשפט כי שיפור תנאי המחייה, כפי שהיה בנסיבות אותו מקרה אשר בו בקשה הניצולה את המרת הקצבה למענק חד-פעמי עבור הרחבת הבית ושיפוצו, אינם נחשבים ל"שיקום" המאפשר את המרת הקצבה החודשית למענק חד-פעמי במסגרת אותו סעיף - "איננו סבורים ששיפור תנאי המחיה וככל שעניין זה רצוי מאוד, עונה על דרישת הדין ל"שיקום" ולהמרת תשלום התגמולים למענק חד-פעמי עפ"י סעיף 15 לחוק נכי רדיפות הנאצים."
חשוב לציין בהקשר זה גם אם לא ניתן להמיר את הקצבה למענק חד-פעמי כאמור לעיל; עדיין ניתן לבקש הלוואה מהרשות שבמשרד האוצר עבור רכישת רכב ציבורי, טיפול רפואי (כולל שיניים), רכישת דירה, שכירת דירה, שיפוצים,נישואי בן\ת ושיקום.
ההלוואה תנוכה מהתגמול החודשי בתקופה של 24 חודשים מהחודש שלאחר קבלת ההלוואה.
ניתן לקבל הלוואה שניה לאחר סילוק ההלוואה הקודמת.
מידע נוסף על גובה ההשתתפות המקסימלי בכל הלוואה והגשת הבקשה ניתן להוריד באתר של משרד האוצר בכתובת הבאה -
http://ozar.mof.gov.il/lishka/perek_4.htm#3 . טופס בקשה לקבלת ההלוואה ניתן להוריד בכתובת הבאה -
http://ozar.mof.gov.il/lishka/docs/alvaha.pdf .כמו כן קובעת תקנה 3 לתקנות נכי רדיפות הנאצים (ערבויות לנכים ולמילוות לנכים), תשל"ז - 1977 כי :"מצאה ועדת שיקום כי נכה זקוק לשם שיקומו או דיורו למימון שאין להשיגו אלא בדרך של מילווה מקרן (להלן - מילווה) וכי אין לו אפשרות להמציא ערבים מתאימים שבלעדיהם אין לקבל את המילוה, רשאית הרשות לערוב בשם המדינה בפני הקרן למילווה האמור. " בתקנות הערבויות לנכי רדיפות הנאצים ניתן לעיין בכתובת הבאה -
http://www.btl.gov.il/laws/btlLaws.aspx?lawid=27028 .
אזהרה: המידע נועד למטרות מידע והגברת מודעות לזכויות הניצולים בישראל ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית ו/או תחליף להם ו/או המלצה לנקיטת אמצעים ו/או הימנעות מהם. המידע להלן איננו כולל את מלוא היקף הסוגיות המשפטיות או
הנסיבות האישיות השונות שהיו רלבנטיות לפסקי דין ולהחלטות האלו ואשר עלולות שלא להתאים לנסיבותיהם האישיות של קורבנות אחרים של רדיפות הנאצים. משום כך מומלץ לפנות לייעוץ משפטי או לרשות המוסמכת לפני ביצוע פעולה כלשהי בהסתמך על מידע זה. המחבר אינו נושא באחריות כשלהי כלפי הקורא וכל הסתמכות על האמור לעיל הינה באחריות המסתמך ועל דעתו בלבד.
הקשר הסיבתי שבין מחלות הסרטן והדמנציה ומאורעות השואה
בהמשך לדו"ח ועדת דורנר וההמלצות בנושא ההכרה במחלות לב, לחץ דם וסכרת לבין השואה; החודש פורסמו גם מסקנות הועדה לבדיקת הקשר הסיבתי שבין מחלות הסרטן והדמנציה ומאורעות השואה.
מסקנות אלו באות לסייע לאותם ניצולי שואה החולים במחלות אלו והמקבלים קצבה ממשרד האוצר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, להוכיח את הקשר שבין המחלה שלהם לבין מאורעות השואה.
חשוב לציין כי הכרה במחלה לפי אותו החוק עשויה לאפשר השתתפות בהוצאות הטיפול ובמימון הוצאות הנסיעה לטיפולים אלו, ולעיתים להביא גם להגדלת הקצבה החודשית המקבלת לפי אותו החוק, במידה ואחוזי הנכות עוברים למדרגה הבאה.
לגבי ההכרה במחלות הדנמציה (שיטיון):
הדו"ח קובע כי בישראל חיים כ-30,000 ניצולי שואה חולי שיטיון, מספר שעתיד להשאר קבוע בשנתיים הקרובות ולרדת באופן דרמטי לאחר מכן. כמו כן צויין כי רוב החולים במחלות אלו מתגוררים בבתיהם (עמוד 4 למקבץ דו"חות הועדה שפורסמו באתר של משרד האוצר בכתובת הבאה - http://ozar.mof.gov.il/lishka/docs/shani1.pdf ). חשוב לציין כי מחלה זו איננה כוללת רק אנשים החולים באלצהיימר (אם כי הם מהווים כ-70% מהחולים בשיטיון לפי הדו"ח), והיא כוללת גם אנשים החולים משיטיון של פרקינסון (10%) וכן משיטון הנובע מפגיעה בכלי הדם במוח (20%) - כמפורט בעמוד 4 לעיל.
הדו"ח קובע כי "אנו ממליצים לתת 1/4 הכרה ע"ח הרדיפות לניצולי מחנות השמדה, מחנות ריכוז וגיטאות שפיתחו שיטיון."(עמוד 7 לקובץ הדו"חות הנ"ל שפורסמו ועמוד 4 בדו"ח עצמו, ב - http://ozar.mof.gov.il/lishka/docs/shani1.pdf ). אמנם ההכרה הינה בשיעור נמוך יחסית, אך הוצאות הטיפול במחלה זו גבוהות יחסית (בין 50,000 ש"ח ל-100,000 ש"ח בשנה לפי האמור בעמוד 4 באותו הקובץ). אין התייחסות לגיל הניצולים ומועד ההתפרצות של מחלה זו והקרבה למאורעות השואה.
לגבי ההכרה במחלות הסרטן :
לאחר בדיקה של קבוצות מדגם שונות, הועדה מצאה כי בקרב הניצולים קיים עודף סיכון לפיתוח סרטן המעי הגס, סרטן החלחולת וסרטן הריאות (עמוד 11 לקובץ הדו"חות הנ"ל).
כמו כן קובע המחקר כי נכון לשנת 2006 כ-3,500 ניצולי שואה אובחנו כחולים במחלות סרטן אלו שנמצא קשר בינן לבין השואה (עמוד 11 לקובץ הנ"ל).
הדו"ח מגדיר מעגל ראשון כניצולי מחנות וגטאות ומעגל שני כיתר ניצולי השואה ונכי המלחמה בנאצים.
מסקנות הדו"ח קובעות כי:
בכל ניצולי שואה (הן מהמעגל הראשון והן מהשני) יש להכיר ב-100% ממחלת הסרטן של המעי הגס, החלחולת והריאות בהן הופיעו גרורות, בלי כל תלות מה היה גילו של הניצול בעת השואה. כנ"ל לגבי ניצולי שואה שחלו במחלות אלו ללא גרורות אך יש להם נכות עקב הפעולה הכרורגית. ואילו בניצולי השואה שחלו במחלות אלו בשנים האחרונות, אך טרם חלפו 5 שנים מגילוי הממאירות וקיבלו הקרנות ו\או טיפול כירורגי משלים, יש להכיר ב-50% בגין הרדיפות,עד תום 5 שנים מהאבחון או עד הופעות הגרורות (שאז הם זכאים ל-100% הכרה כאמור לעיל). מסקנות אלו מפורטות בעמוד 40 לקובץ הנ"ל (עמוד 32 לדו"ח עצמו) שפורסם ב - http://ozar.mof.gov.il/lishka/docs/shani1.pdf .
מידע נוסף והדרכה כיצד לפנות להכרה במחלות אלו ניתן לפנות למשרד האוצר - הרשות לזכויות ניצולי שואה - http://ozar.mof.gov.il/lishka/Ktovet.htm . אזהרה: המידע נועד למטרות מידע והגברת מודעות לזכויות הניצולים בישראל ואינו מהווה בשום צורה שהיא ייעוץ משפטי כלשהו. הסיכום להלן איננו כולל את מלוא היקף הסוגיות המשפטיות או הנסיבות האישיות השונות שהיו רלבנטיות להמלצות אלו ואשר עלולות שלא להתאים לנסיבותיהם האישיות של קורבנות רדיפות הנאצים. משום כך מומלץ לפנות לייעוץ משפטי או לרשות המוסמכת לפני ביצוע פעולה כלשהי בהסתמך על מידע זה.
תנאי עוצר ששררו במקומות מסויימים בבולגריה בתקופת השואה
עד לאחרונה אושרו על ידי משרד האוצר ובית המשפט תנאי עוצר שהיו במקומות מסויימים ברומניה בלבד, כגון פשקאן ובקאו.
להלן שני פסקי דין שניתנו לאחרונה בהם אישר בית המשפט השלום בתל אביב תנאי עוצר ששררו במקומות מסויימים בבולגריה בתקופת השואה וכן עסק בסוגיה החשובה של הגשת ערעור לאחר המועד הקבוע בחוק:
בפסק דין אחד שניתן על ידי בית המשפט נקבע כי כי תנאי העוצר ששררו בפלובדיב שבבולגריה, עומדים בתנאים הנוקשים יחסית שקבע בית המשפט המחוזי (עוד לפני שבוטלו בשבוע שעבר על ידי בית המשפט העליון), וניתן להכיר בהם כרדיפה מוכרת העשויה לאפשר קצבה מהאוצר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים.
בפסק דין אחר שניתן על ידי אותו בית משפט, נקבע כי תנאי העוצר ששררו בסמוקוב שבבולגריה בתקופת השואה עומדים אף הם בקריטריונים להכרה בעוצר אשר עשויים לאפשר קבלת קצבה מהאוצר. את פסק הדין הנ"ל ניתן להוריד בכתובת הבאה -
http://www.meidashoa.co.il/pdf/Samokov.pdf .
איחור בהגשת הערעור לאחר הדחייה מהאוצר: באותו פסק דין ישנו דיון מקיף בסוגיית האיחור בהגשת הערר לאחר הדחייה מהאוצר, אשר לפי החוק ניתן להגיש רק תוך 30 יום אם אפשרות להערכה לעוד 14 יום. באותו פסק דין אימץ בית המשפט את "הלכת שכטר" שלפיה דחייה שלא נשלחה בדואר רשום קיימת חזקה כאילו לא נתקבלה ובית המשפט גם סרב לחקור את הניצולים בסוגייה זו.
.
אזהרה: המידע נועד למטרות מידע והגברת מודעות לזכויות הניצולים בישראל ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית ו/או תחליף להם ו/או המלצה לנקיטת אמצעים ו/או הימנעות מהם. המידע להלן איננו כולל את מלוא היקף הסוגיות המשפטיות או הנסיבות האישיות השונות שהיו רלבנטיות לפסקי דין ולהחלטות האלו ואשר עלולות שלא להתאים לנסיבותיהם האישיות של קורבנות אחרים של רדיפות הנאצים. משום כך מומלץ לפנות לייעוץ משפטי או לרשות המוסמכת לפני ביצוע פעולה כלשהי בהסתמך על מידע זה. המחבר אינו נושא באחריות כשלהי כלפי הקורא וכל הסתמכות על האמור לעיל הינה באחריות המסתמך ועל דעתו בלבד.
