לחץ כדי לפתוח מסמך וורד המכיל את טבלת הזכויות

פסק דין חדש הכיר בסרטן שלפוחית השתן לפי חוק נכי רדיפות הנאצים
 
ב-24.12.2013 ניתן פסק דין בבית המשפט השלום בבאר שבע לגבי תביעה של ניצול שואה להכרה בסרטן שלפוחית השתן לפי חוק נכי רדיפות הנאצים הרלבנטי, כידוע, רק לניצולים שעלו לישראל עד ה-1.10.1953.
תביעתו למשרד האוצר להכרה במחלה זו נדחתה מכיוון שלא הוכיח את הקשר הסיבתי בין סרטן שלפוחית השתן לבין רדיפות הנאצים והוא גם טען שאין באפשרותו להגיש חוות דעת רפואית שתוכיח את אותו הקשר.
 
כידוע, המלצותיה הסופיות של וועדת שני שעסקה בקשר הסיבתי בין מחלות הסרטן לבין רדיפות הנאצים; קבעו שיש להכיר רק במחלות הסרטן של המעי הגס והחלחולת וסרטן הריאה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים (ללא הבדל בין ניצולים מהמעגל הראשון למעגל השני).
 
אולם באותו פסק הדין החדש נכתב כי בית המשפט מצא בדו"ח של אותה הוועדה שקיים עודף סיכון מובהק גם לפיתוח סרטן בשלפוחית השתן בקבוצת ניצולי השואה:
בעמוד 18 בדו"ח נכתב כי "עודף סיכון מובהק נצפה באופן עקבי עבור 3 קבוצות החשיפה ב-3 אתרים: מעי גס-חלחולת, ריאות ושלפוחית השתן."
בעמוד 23 בדו"ח נכתב כי " בהתייחס לאתרי סרטן ספציפיים, בהשוואה לקבוצת הנדחים, בכל קבוצות ההשוואה נמצא עודף סיכון מובהק לפיתוח סרטן מעי גס וחלחולת סרטן ריאות ושלפוחית השתן."
את דו"ח וועדת שני בנוגע לקשר בין חשיפה לשואה לבין התפתחות סרטן, ניתן להוריד במלואו מהכתובת הבאה - http://ozar.mof.gov.il/shoarights/forms/7.pdf .
 
על כן קיבל בית המשפט את התביעה של אותו ניצול השואה בעניין זה והחזיר את הדיון לרשות לזכויות ניצולי שואה שבמשרד האוצר על מנת לקבוע את אחוזי הנכות בפגימה זו.
 
את אותו פסק הדין (ו"ע 43685-09-13, מילה נ' הרשות) ניתן להוריד מהאתר של בתי המשפט בכתובת הבאה –
http://www.court.gov.il/BookReader/getbook.asp?path=%5C%5CIDCNFSV01%5Cidc_repository4%5C805%5C69%5C69f92608b5af41c59900bc33e42be960&OlvDataProto=file&Language=Hebrew&Hebrew=1&


שינוי נוהל החזרי מע"מ ומס קניה
 
הריני להביא לידיעתכם כי נוהל החזרי מע"מ ומס קניה שונה, בהחלטת שר האוצר, כך שבמקום החזר בעבור רכישת מוצרי חשמל אשר חייב הגשת בקשה לרשות, בצירוף חשבוניות המעידות על רכישתם, יינתן לניצולים, החל משנת 9/02 , מענק כספי שנתי אחיד לרכישת ציוד ביתי ועזרים רפואיים. המענק האמור יעמוד על סך של / 15 ₪ וישולם בתחילת כל שנה. ביחס לשנה זו, שנת 9/01 , ימשיך לחול הנוהל הקיים.


פיצוי על רכוש יהודי בליטא

לאחרונה פורסם כי לאחר שנים רבות של משא ומתן, הסכימה ממשלת ליטא להעביר תשלומי פיצויים בגין רכוש יהודי קהילתי. לצורך כך ייסדו קהילות ליטא היהודיות והארגון היהודי העולמי להשבת רכוש את הקרן לפיצויים מרצון טוב בגין נכסי דלא ניידי של קהילות יהודיות דתיות בליטא.
כמו כן פורסם כי הקרן קיבלה 3 מיליון ליטא (כ-1.1 מיליון דולר) שישמשו אותה להעברת תשלומי פיצויים סמליים וקטנים ליהודים שהתגוררו בתחומה של ליטא בתחילת מלחמת העולם השניה, אך הסכום המדויק של תשלומים אלה לא ייוודע אלא לאחר השלמת תהליך הגשת הבקשות. הקרן פרסמה שהיא צופה תשלום של כמה מאות דולרים בלבד לכל פונה שיימצא זכאי לפיצוי ושהיא מתכוונת לחלק את אותם התשלומים עוד בשנת 2013.

הקרן הליטאית פרסמה כי בכדי להיות זכאי לאותו תשלום סמלי יש להוכיח עמידה בקריטריונים הבאים:

1. הפונה חייב להיות בעל לאום היהודי.

2. הפונה חייב היה להתגורר בטריטוריה הנוכחית של ליטא במהלך מלחמת העולם השנייה או שנאלץ לעזוב את ליטא לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה.

3. אנשים בעלי לאום יהודי שהוגלו מליטא או שנרדפו בדרכים אחרות על ידי המשטר הסובייטי לפני ה- 22 ביוני 1941 עשויים להיות אף הם זכאים לתשלום זה.

כמו כן פרסמה הקרן כי רק פונים שהיו בחיים ב-19 ביולי 2012 עשויים להיות זכאים זכאים לקבל את הפיצוי הסמלי. במקרה של מותו של אדם לאחר ה- 19 ביולי 2012 רק יורשו החוקי זכאי לקבלת הפיצוי.
בנוסף לכך הקרן פרסמה כי קורבנות הנאצים הליטאים ששמותיהם במאגר המידע של ועידת התביעות (עקב כך שפנו אליה בעבר לקבלת פיצויים מאחת הקרנות שלה) קיבלו הודעה ישירות על ידי ועידת התביעות לפני ה- 31 בדצמבר 2012 שהם עשויים להיות זכאים לתשלום זה ושהם רק צריכים להסכים להעברת המידע לקרן הליטאית בהתאם לתנאיה
וועידת התביעות תספק לקרן הליטאית את התיעוד הנחוץ לקרן לצורך אישור הפיצוי על ידי הקרן הליטאית.
חשוב לציין כי ועידת התביעות איננה הקרן הליטאית והמדובר בשני גופים שונים ומי שקובע את הקריטריונים, עוסק בטיפול בבקשות ויעביר את התשלומים לזכאים הינה הקרן הליטאית בלבד.
קורבנות נאצים ליטאים אחרים שאינם בבסיס הנתונים של ועידת תביעות או קורבנות של הכיבוש הסובייטי יצטרכו להגיש לקרן הליטאית טופס בקשה בצירוף ההוכחות לשם קבלת אותו הפיצוי.
המועד האחרון להגשת להגשת בקשות לקרן הינו ה- 30 ביוני 2013. טופס בקשה לקרן הליטאית בשפה האנגלית ניתן להוריד מהאתר שלה בכתובת הבאה -
http://www.gvf.lt/files/application.pdf .
מידע נוסף לגבי הקרן ניתן לקרוא בשפה האנגלית בכתובת הבאה-
http://www.gvf.lt/english/payments/criteria.html .
מידע בשפה עברית אמור להתפרסם בקרוב באתר של הקרן בכתובת הבאה -
http://www.gvf.lt/hebrew/index.html .
ניתן לפנות אל הקרן לפי הפרטים כדלהלן:

The Foundation for Disposal of Good Will Compensation for the Immovable
Property of Jewish Religious Communities Pylimo str. 4, LT-01117 Vilnius,
Lithuania
+370 5 261 12 59
info@gvf.lt
www.gvf.lt


הכרה במחלת האוסטיאופורוזיס

ב-17.12.2012 ניתן פסק דין בבית המשפט המחוזי בתל אביב לגבי ניצולת שואה שמשרד האוצר הכיר במחלת  אוסטיאופרוזיס שלה בגין רדיפות הנאצים לפי שיעור הנכות המקסמלית שנגרם לה בהתאם להמלצות ועדת שני בגין מחלה זו ולא לפי מספר השברים שנגרמו לה בשל אותה המחלה לפי אותן המלצות (ע"ו 902-06-12 זכאי נגד הרשות).

כזכור, ועדת שני קבעה את הקריטריונים הבאים להכרה במחלת האוסטיאופרוזיס (בדרגת חומרה של T קטן או שווה ל-2.5) לניצולי שואה שעלו עד ה-1.10.1953 והמקבלים קצבה ממשרד האוצר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים; לפי קבוצת נרדפי הנאצים, מיקום השברים שנגרמו עקב המחלה והליקוי התפקודי שנגרם בגינם כדלהלן:

שברים בגפיים (למעט שברי אצבעות וירך) שברים בחוליות שברי ירך
בלי ליקוי תפקודי קשה עם ליקוי תפקודי קשה בלי ליקוי תפקודי קשה
עם ליקוי תפקודי קשה בלי ליקוי תפקודי קשה עם ליקוי תפקודי קשה
קבוצה ראשונה 20% 40% 30% 60% 40% 80%
קבוצה שנייה 15% 30% 22.5% 45% 30% 60%

כקבוצה ראשונה נחשבים ניצולים ששהו במחנה ריכוז, בגטו, באתר השמדה של האייזנצגרופן\משתפי הפעולה עימם, חיו חיי סתר או חיו בזהות בדויה ושהו באזור שנכבש או סופח בידי גרמניה; כקבוצה שניה כל שאר הנכים שהוכרו לפי אותו החוק
כזכאים לקצבה מהאוצר.

אותה הניצולה טענה כי מגיעים לה אחוזי נכות מצטברים עבור כל השברים שהיו לה בנפרד בגין אותה המחלה ולא רק עבור הפגיעה החמורה ביותר מהן, כך שתוספת זו תזכה אותה בשיעור מצטבר גבוה יותר בבגין אותה המחלה.

בית המשפט קיבל את טענתה וקבע, בין היתר, כי : "על פי הגישה המוצעת על ידי ב"כ המערערת, לאחוזי הנכות שיוכרו בשל הפגימה יותר, יתווספו אחוזי הנכות שנקבעו בשל הפגימות הנוספות. תוצאה זו תזכה את הנכה לתגמול כספי גבוה יותר, בהתאם להיקף הפגיעה התפקודית הנובעת מהצטברות הפגימות. סבורה אני כי הגישה המוצעת על ידי ב"כ המערערת נותנת ביטוי לרוח החוק ולפיכך הולמת את התכלית הסוציאלית של חוק נכי רדיפות הנאצים...לסיכום נקודה זו, אני קובעת כי המלצות ועדת שני כפי שנוסחו, מחייבות לקבוע שינוי נפרד ביחס לכל מערכת. שקלול הנכויות יעשה, כמובן, על פי הוראת סע' 9 לתקנות."

כמו כן פסק בית המשפט כי הועדה הרפואית תקבע את אחוזי הנכות המגיעים לה בגין נכות זו לרבות התוספת המגיעה לה על פי תקנה 12 ולאור שיטת החישוב החדשה שנקבעה על ידי אותו בית המשפט לגבי תקנה זו (בפסק דין זטלמן).

בית המשפט דחה את הטענה כי יש לעגל את שיעור הנכות לאחוז השלם הגובה יותר וקבע כי אין לכך עיגון בחוק.

אולם בית המשפט קיבל את הטענה כי יש לצרף את פרוטוקול הדיון הועדה הרפואית גם ללא בקשה מפורשת וקבע  כי :החובה להודיע את החלטת הוועדה כוללת בתוכה גם צירוף  פרוטוקול הדיון להודעה על החלטת הוועדה העליונה. אין זה מתקבל על הדעת כי המשיבה תסתפק ביידוע המערער כי פרוטוקול הוועדה עומד לעיונו במשרדה, או במשלוח הפרוטוקול רק לאחר בקשה מפורשת של המערער.

למותר לציין כי ניצולי השואה, אותם מערערים הפונים לוועדה הרפואית העליונה, הינם אנשים מבוגרים, למודי חולי, הנדרשים לצלוח הליכים ביורוקרטים שאינם פשוטים עבורם, על-מנת לזכות בהכרה כנכים ותגמול כספי בשל כך. סביר להניח שחלקם אפילו אינם יודעים כי באפשרותם לקבל את העתק הפרוטקול בדואר אם יבקשו זאת טלפונית מהמשיבה [הרשות לזכויות ניצולי השואה במשרד האוצר] , מאחר שהדבר אינו מצוין על גבי ההחלטה. המעט שניתן לעשות עבורם, על-מנת להקל עליהם לקבל את התגמולים המגיעים להם, הוא להקל את ההליך הביורוקרטי ולצרף העתק מפרוטוקול דיון הוועדה
הרפואית העליונה להחלטה, גם ללא דרישה מפורשת".
את אותו פסק הדין ניתן להוריד ללא שמה הפרטי של הניצולה בכתובת הבאה -
http://www.meidashoa.co.il/pdf/Osteoporosis.pdf .


הקרן לרווחה לנפגעי השואה בישראל פרסמה לאחרונה כי היא פתחה תוכנית סיוע חדשה לתשלום החזר כספי בגין נסיעות באמבולנס מגן דוד אדום הודות לתרומתה הנדיבה של מד"א בריטניה.
כמו כן פרסמה הקרן כי התוכנית מיועדת לנרדפי נאצים אשר עומדים בכל התנאים הבאים:
- הכנסותיהם החודשיות אינן עולות על 6,000 ₪ ברוטו לחודש (כולל רנטה ופנסיה מחו"ל);
- מגיש הבקשה שוחרר מבית החולים וקיבל טופס המעיד על שחרורו ללא אשפוזו;
- מגיש הבקשה קבל מכתב סירוב מקופ"ח/חברות ביטוח המאשר כי לא קיבל מהן החזר או השתתפות .

כמו כן פרסמה הקרן כי לכל פונה ניתנת האפשרות להגיש החזר עד שתי נסיעות בגין נסיעות באמבולנס מד"א מהשנים 2012 ו\או 2013 ושהקרן אינה מתחייבת להחזיר את כל עלות החשבון ולא תשלם בגין חוב פיגורים וריביות.

מידע נוסף וטופס בקשה לאותם החזרים ניתן להוריד מהאתר של הקרן לרווחה מהכתובת הבאה - http://k-shoa.org/_Uploads/dbsForms/mda.pdf .


פסקי דין חדשים

להלן מבחר פסקי דין שהתקבלו בימים אחרונים שעסקו בנושא הכרה במחלות עקב רדיפות הנאצים בכדי להגדיל את אחוזי הנכות של אותם ניצולים לקצבה ממשרד האוצר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים וגם בכדי להיות זכאים לתרופות וטיפולים בגין אותן המחלות לפי שיעורי ההכרה בהן:

1. הכרה במחלה חוזרת באותו השיעור שבו הוכרה בעבר עקב רדיפות הנאצים:

ב-10.12.2012 ניתן פסק דין בבית המשפט המחוזי בתל אביב שעסק בניצול שואה שמשרד האוצר הכיר לו בעבר בקשר שבין רדיפות הנאצים לבין מחלה ממנה סבל בעבר וכאשר אותה מחלה חזרה לאחר מכן הוכרו לו 25% בלבד מהשיעור שבו הוכר בעבר לאותה המחלה עקב רדיפות הנאצים (ע"ו 17198-06-12 רובינסון נגד הרשות).

משרד האוצר טען כי המדובר בנושא עקרוני שאיננו נוגע רק לאותה מחלה שבו עסק פסק הדין (מחלת סרטן העור שהוכרה לאותו הניצול, לטענת משרד האוצר, לפנים משורת הדין כיוון שועדת שני כלל לא הכירה בסרטן העור כמוכרת עקב רדיפות הנאצים) אלא לכל מחלה המוכרת באופן חוזר לפי אותו החוק (כגון לחץ דם) - "אם בן אדם מכירים בו פעם אחת בלחץ דם או בכל פגימה מסוג כזה או אחר במידה והפגימה הולכת ובשלב מאוחר חוזרת אז מכירים ברבע."

בית המשפט פסק לבסוף כי ההכרה במחלה החוזרת צריכה להיות באותו השיעור שבו הוכרה בעבר עקב רדיפות הנאצים - "דין הערעור להתקבל. הועדה הכירה בעבר בקשר סיבתי "מלא" בין הרדיפות לבין תוצאות הניתוח של הסרטן העורי ברקתו של המערער, משמע, שנקודת המוצא לדיון היא שבין הרדיפות לבין הסרטן העורי יש קשר מלא של גרימה.  הינתן שמדובר בגידול חוזר, קשור גם הוא לרדיפות באופן מלא, ולא ברור כיצד ומדוע הצטמצם שיעורה של הסיבתיות ל-25%. אנו מקבלים איפוא את הערעור כי הגידול הסרטני החוזר קשור במלואו (100%) לרדיפות."
אותו פסק הדין פורסם באתר של בית המשפט בכתובת הבאה -
http://www.court.gov.il/BookReader/getbook.asp?path=%5C%5CIDCNFSV01%5Cidc_re
pository2%5C584%5C116%5Cbf36d4a23b010000090037f687f40fa6&OlvDataProto=file&L
anguage=Hebrew&Hebrew=1&ReaderStyle=ILCourts&h=D7AB57A349CB88AE4ACB2900B73AB
FBA&OnePageMode=1
.

2. חובת הנמקה מהו יתר לחץ דם מוכר :

ב-10.12.2012 ניתן פסק דין בבית המשפט המחוזי בתל אביב לגבי ניצול שואה שבקשתו להכרה במחלת יתר לחץ הדם שלו כנובע מרדיפות הנאצים נדחתה בטענה שערכי לחץ הדם שנמדדו לו לפני שנים רבות (140/75 ו-140/90) נחשבים כגבוליים ואינם מצביעים על יתר לחץ דם (ע"ו 13196-08-12 גולדוסר נגד הרשות).
כזכור ועדת שני קבעה קריטריונים להכרה במחלת יתר לחץ הדם עקב רדיפות הנאצים (לפי גיל הניצול בתום השואה,מועד הגילוי של המחלה ולגבי לניצולים מהמעגל השני - קיומה של פגימה נפשית של 30% לפחות), אך לא קבעה אילו ערכי לחץ דם יוכרו כיתר לחץ דם לצורך אותה המטרה - http://ozar.mof.gov.il/shoarights/forms/6.pdf .

ניצול השואה טען כי הועדה לא התייחסה בפסק דינה לחוות דעת של רופא המשפחה לפיהן הוא סובל מיתר לחץ דם ואף לא לדף מידע של קופת חולים כללית לפיו לחץ דם של 140/90 הינו "יתר לחץ דם קל".

בית המשפט פסק לבסוף כי "הגענו למסקנה כי דין הערעור להתקבל. פסק דינה של הועדה  אינו מנומק כדבעי, אינו מתייחס לראיות שהוגשו על ידי המערער, אינו מפרט על איזה ספרות מקצועית בדיוק הוא מסתמך, וגם לא מסביר מהן אמות המידה "המקובלות",  העומדות ביסוד סברתה של הועדה שלפיה לא סבל המערער בעת הרלוונטית מיתר לחץ דם."

אותו פסק הדין פורסם באתר של בית המשפט בכתובת הבאה -
http://www.court.gov.il/BookReader/getbook.asp?path=%5C%5CIDCNFSV01%5Cidc_re
pository2%5C698%5C572%5C872ed4a23b010000090037f687f4137c&OlvDataProto=file&L
anguage=Hebrew&Hebrew=1&ReaderStyle=ILCourts&h=6442C39268A281025C2BD515F3A69
028&OnePageMode=1
.

3. הכרה באי-ספיקת כליות כמחלה מוסבת ממחלת יתר לחץ הדם:
ב-17.12.2012 ניתן פסק דין בבית המשפט השלום בחיפה שעסק בניצולת שואה שסובלת, בין היתר, מיתר לחץ דם (שבו הוכרה באופן מלא) ואי ספיקת כליות (ו"ע 42501-11-12 ברבנל נגד משרד האוצר).

בית המשפט ציין בפסק דינו, בין היתר כי "אשר ממחלת אי ספיקת הכליות, זו הוכרה ע"י המשיבה [משרד האוצר] לאחרונה בשיעור של רבע וכמחלה המוסבת ממחלת יתר לחץ הדם."
אותו פסק הדין פורסם באתר של בית המשפט בכתובת הבאה -
http://www.court.gov.il/BookReader/getbook.asp?path=%5C%5CIDCNFSV01%5Cidc_re
pository2%5C387%5C699%5C0cb851b73b010000090037f687ff5b4d&OlvDataProto=file&L
anguage=Hebrew&Hebrew=1&ReaderStyle=ILCourts&h=B2EC58656BBE0B8D56DD0A6A6438C
B6E&OnePageMode=1
.
אזהרה: המידע נועד למטרות מידע והגברת מודעות לזכויות הניצולים בישראל ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית ו/או תחליף להם ו/או המלצה לנקיטת אמצעים ו/או הימנעות מהם. המידע יכול להשתנות עקב נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה שלא נכללו בסקירה וערעורים על אותם פסקי הדין שיכולים להתקבל לאחר מכן על ידי אותה ערכאה או על ידי ערכאה גבוהה יותר. המידע להלן איננו כולל את מלוא היקף הסוגיות המשפטיות או הנסיבות האישיות השונות שהיו  רלבנטיות לפסקי הדין האלו ואשר עלולות שלא להתאים לנסיבותיהם האישיות של קורבנות אחרים של רדיפות הנאצים. משום כך מומלץ לפנות לייעוץ משפטי או לרשות המוסמכת לפני ביצוע פעולה כלשהי בהסתמך על מידע זה. המחבר אינו נושא באחריות כלשהי כלפי הקורא וכל הסתמכות על האמור לעיל הינה באחריות המסתמך ועל דעתו בלבד.



הודעה ליורשים של מי שעבדו בגטו במלחמת העולם השנייה

על-פי פסק דין, שהתקבל לאחרונה בגרמניה, עשויים יורשיו של מי שעבד בגטו בתקופת מלחמת העולם השנייה לקבל סכום כסף חד פעמי, בשל כספי הרנטה הסוציאלית מגרמניה, שמגיעים לנפטר עד ליום פטירתו.
זכאים לתשלום יורשים של נפטר שעונה על כל התנאים הבאים:
*           עבד בגטו
*           לא תבע, בעודו בחיים, רנטה סוציאלית מגרמניה בשל עבודתו בגטו
*           היה בחיים בתאריך 27/6/2002
*           הגיש תביעה לקצבת זקנה בישראל
יורשים הסבורים שהנפטר עונה על התנאים האלה, מתבקשים למלא את שלושת הטפסים הבאים:
 
שאלון לצורך הכרה בתקופות עבודה בגטו על-פי החוק לתשלום פנסיות בגין עבודה בגטאות ZRBG (שאותו ניתן להוריד מהכתובת הבאה http://www.btl.gov.il/טפסים%20ואישורים/Documents/הכרה%20בתקופות%20עבודה-גטו.pdf ).
 
טופס הצהרה על נתוני חשבון הבנק (שאותו ניתן להוריד מהכתובת הבאה http://www.btl.gov.il/טפסים%20ואישורים/Documents/טופס%20נתוני%20בנק%20גרמניה%20851A.pdf ).
 
אישור חיים לביטוח הסוציאלי בגרמניה (שאותו ניתן להוריד מהכתובת הבאה http://www.btl.gov.il/טפסים%20ואישורים/Documents/אישור%20חיים%20השייך%20לתביעה%20חוק%20הגטאות.pdf ). 
 
לטפסים האלה יש לצרף מכתב נלווה, שבו יכתבו היורשים בלועזית את שמם המלא, כתובתם ואת מספר הזהות הישראלי שלהם. את הטפסים עם המכתב הנלווה יש לשלוח אל הביטוח הסוציאלי בגרמניה, לכתובת:
DRV
40215 Duesseldorf
Germany
 
המוסדות הגרמניים מטפלים בכ- 70,000 תיקים, מתוכם קרוב ל- 34,000 מהארץ. אנו מבקשים מהציבור להתאזר בסבלנות.
בכל התקשרות עם המוסדות בגרמניה (מספרי הטלפון מפורסמים בקישור למטה: "מידע מפורט על הזכויות על פי חוק הגטאות"), יש לציין את מספר הביטוח הסוציאלי הגרמני האישי שמקבלים לאחר הפנייה הראשונה לאותו המוסד. "
ההודעה פורסמה באתר של הביטוח הלאומי בכתובת הבאה http://www.btl.gov.il/benefits/International_Conventions/Pages/chokHagetaot.aspx .
 
אזהרה: המידע נועד למטרות מידע והגברת מודעות לזכויות הניצולים בישראל ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית ו/או תחליף להם ו/או המלצה לנקיטת אמצעים ו/או הימנעות מהם.
 
המידע יכול להשתנות עקב נסיבותיו המיוחדות של כל מקרה שלא נכללו בסקירה וערעורים על אותם פסקי הדין שיכולים להתקבל לאחר מכן על ידי ערכאה גבוהה יותר
המידע להלן איננו כולל את מלוא היקף הסוגיות המשפטיות או הנסיבות האישיות השונות שהיו רלבנטיות לפסקי הדין האלו ואשר עלולות שלא להתאים לנסיבותיהם האישיות של קורבנות אחרים של רדיפות הנאצים. משום כך מומלץ לפנות לייעוץ משפטי או לרשות המוסמכת לפני ביצוע פעולה כלשהי בהסתמך על מידע זה. המחבר אינו נושא באחריות כלשהי כלפי הקורא וכל הסתמכות על האמור לעיל הינה באחריות המסתמך ועל דעתו בלבד.
 



נרדפי נאצים שלא יכלו לעלות לישראל

ב-15.10.2012 ניתן בבית המשפט השלום בחיפה פסק דין לגבי קבוצה של נרדפי נאצים (בעיקר מרומניה ובולגריה) שטענו שלא יכלו לעלות לישראל עד 1953 עקב השלטון הקומוניסטי שמנע מהם לעזוב את ארצותיהם באותן השנים ושאי ההכרה בהם לקצבה מהאוצר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים הינה החלטה שיש בה אפלייה (לעומת מי שעבר את אותה רדיפה ועלה לפני אותו התאריך ומקבל את אותה הקצבה), ושיש בה חוסר סבירות קיצונית ומשום כך יש לבטלה ולהכיר גם בהם לאותה הקצבה (ו"ע 51287-02-11 שורצנברג ואח' נגד משרד האוצר).

בית המשפט קבע בפסק דינו כי מבחינה משפטית אין המדובר בתאריך שרירותי אלא שהוא קשור להסכם השילומים שחתמה ממשלת ישראל עם גרמניה בשנת 1952 שכתנאי להעברתם דרשה גרמניה שמדינת ישראל תשחרר אותה מהחובה לשלם פיצויים אישיים בגין נזקי בריאות לניצולי שואה שהפכו להיות אזרחי מדינת ישראל.
בית המשפט הוסיף כי המועד של ה-1.10.1953 נקבע כמועד כניסתו לתוקף של אותו חוק הגרמני (BEG) ושם נקבע כי כל מי שהפך להיות לאזרח מדינת ישראל עד ל-1.10.1953 נשללה ממנו זכאותו לקבלת פיצויים בגין נזקי בריאות מגרמניה עקב הסכם השילומים. משום כך כל ניצול שואה באשר הוא שלא הפך להיות אזרח ישראלי לפני 1.10.1953 הרי הסכם השילומים לא מנע ממנו זכות תביעה אישית לפיצויים בגין נזקי בריאות כנגד
בגרמניה וזו הסיבה לקביעת אותו התאריך בחוק הישראלי שרק מי שעלה עד לאותו המועד יכול לתבוע את נזקי הבריאות ממדינת ישראל. וזאת למרות שלא היא זו שביצעה כנגדם את פשעי השואה אלא ויתרה תמורת השילומים על זכותם לתבוע מגרמניה את אותם הפיצויים.
לאור זאת פסק בית המשפט כי הקריטריון שרק נרדפי הנאצים שעלו עד ה-1.10.1953 עשויים להיות זכאים לקצבה ממשרד האוצר לפי אותו החוק איננה מהווה אפלייה או כל בעיה משפטית אחרת (כפי שגם נקבע בפסקי דין רבים בעבר) ומשום כך כל אותם התובעים שעלו לאחר מועד זה אינם זכאים לפי אותו החוק.

אולם בית המשפט הוסיף כי מבחינה מוסרית, ישנה בעיה שצריך להתיחס אליה. בית המשפט התייחס בהקשר זה להרחבה הגדולה של מעגל נרדפי הנאצים הזכאים לפי אותו החוק הישראלי שלא היתה קיימת כאשר אותו החוק חוקק בשנות ה-50 וציין כי "אם בשנות החמישים, השישים והשבעים הוכרו רק ניצולים שנרדפותם תאמה את עילות הנרדפות שבדין הגרמני, ניצולים שעל ידיהם הוטבעו מספרים כחולים, ניצולים שעל גופם ונפשם נראו באופן ברור תוצאות השואה, ניצולים שחירותם נשללה באופן מובהק חד וחלק בשל רדיפה נציונל סוציאליסטית הרי שכיום עילות הנרדפות הורחבו בפסיקה עד קצה הגבולות המשפטיים... מי חשב בשנות החמישים שתהיה הכרה כה רחבה בניצולי רומניה ובולגריה ובגין עילות כגון גירוש או עוצר? מי חשב שמדינת ישראל תפצה גם ניצולים מיהודי לוב ותוניס? מי חלם שתבוא לעולם הלכת העוברות ומי חשב שבסוף העשור הראשון למילניום השלישי ימונו מומחים כדי לחוות דעה האם התקיימו שואה ועילות נרדפות בעירק או  מרוקו?"

בית המשפט גם הציע דרך כיצד יש לתקן את אותה הבעיה - "אנו מסכימים לחלוטין כי הדרך להרחבת מעגל הזכאים היא בדרך של חקיקת חוק חדש, שונה מחוק הנר"ן ודומה לחוק ההטבות אלא במקום מתן פיצוי רק לנרדפים מהמעגל הראשון כפי שקיים כיום, יקבע מנגנון של הכרה בכל הניצולים וללא הוכחת עילות נרדפות מחד או כניסה לתחום הרפואי מאידך, שני עניינים בעיתיים ביותר להוכחה כאשר האירועים הרלבנטיים אירעו
לפני כמעט 70 שנים...הגיע הזמן להבין שאחרי כמעט 70 שנים לא צריך להתעסק יותר ב"הוכחת" עילות  נרדפות, הוכחת סיפורי נרדפות אישיים או קשר סיבתי בין מחלות נפוצות מאד באוכלוסייה הכללית לבין השואה....נראה שיש לארגן מחדש את עניין ההכרה והפיצויים, לדעתנו יש לעשות זאת בחקיקה מהירה שתעביר את הזכאות לתגמולים מחוק הנר"ן לחוק אחר, פשוט יותר, ברור יותר, שנעשו בו האיזונים הכלכליים הנדרשים ואשר מתאים יותר למציאות הקיימת. אין אנו יועצים למחוקק אבל נראה כי הדבר אפשרי, נכון, ראוי ובעיקר הוגן. "

לסיכום קבע בית המשפט כי למרות שמבחינה משפטית הוא דחה את הערעורים שלהם הרי ש"יחד עם זאת מבינים אנו לליבם של העוררים, הם ניצולי שואה בדיוק כמו אלו שעלו לישראל לפני 1.10.1953. הסבל שעברו בשואה איננו פחות מזה של ניצולי השואה שעבר מוכרים על פי החוק, מהפן המוסרי נראה שאנו חייבים לעוררים ולניצולי השואה האחרים המצויים באותו מעמד לא פחות ממה שאנו חבים לאלו שנכנסים לגדרו של החוק ולכן ראוי כי הרשויות המוסמכות יפעלו למענם, יכירו בהם ויפצו אותם ברם אין אנו יכולים לכפות זאת בפסק דיננו."


את אותו פסק הדין ניתן להוריד מהאתר של בתי המשפט בכתובת הבאה -
http://www.court.gov.il/BookReader/getbook.asp?path=%5C%5CIDCNFSV01%5Cidc_re
pository2%5C833%5C583%5C7dae08743a010000090037f6877a1a5f&OlvDataProto=file&L
anguage=Hebrew&Hebrew=1&ReaderStyle=ILCourts&h=BBA64AEC645229EA65F6EA8059B78
6BB&OnePageMode=1

יישום פסק דין זטלמן

ב-3.7.2012 ניתן פסק דין חדש בבית המשפט המחוזי בתל אביב שעסק בשאלות עקרוניות חשובות כיצד ליישם את פסק הדין החדשני (פסק דין זטלמן) שניתן על ידי אותו בית משפט שעסק בשיטת החישוב לגבי תקנה 12 המאפשרת לקבוע דרגת נכות הגדולה עד 25% מזו שנקבעה בשים לב למקצועו, גילו או מינו של נכה רדיפות הנאצים (את נוסח אותה התקנה ניתן למצוא ב - http://meidashoa.co.il/article.asp?menu_id=4&sub_menu_id=102&article_id=472 ).

פסק דין זטלמן שניתן ב-29.5.2012 (תיק 20235-02-12) קבע כי בניגוד לנעשה כיום יש לשקלל תחילה את הנכויות שהוכרו (לפי תקנה 9) ורק לאחר מכן להחיל עליו את התוספת שהוכרה לפי תקנה 12, כפי שנהוג לעשות גם בקביעת אחוזי הנכות לפי חוק הביטוח הלאומי.

בפסק הדין החדש (תיק 48953-03-12) דובר על ניצולת שואה אשר שיטת החישוב החדשה של תקנה 12 לפי פסק דין זטלמן מגדילה לה את אחוזי נכות למדרגה של מעל 50%, העלאת מדרגה שלא רק מגדילה את קצבת הנכות שהיא עשויה לקבל במאות ש"ח בחודש, אלא גם עשויה להעלות את התגמול לפי הכנסה שניצולים עשויים לקבל (תגמול נזקק\נצרך) באלפי ש"ח בחודש (תוספת של 2,790 ש"ח לחודש במעבר ממדרגה של 40%-49% למדרגה של 50%-59% לפי תקרות ההכנסה החדשות כפי שפורסמו באתר של משרד האוצר בכתובת הבאה - http://ozar.mof.gov.il/shoarights/benefits.html . ) .

אולם בפסק דין החדש דובר בניצולת שואה אשר תקנה 12 יושמה רק לגבי חלק מהמחלות שהוכרו לה (רק בהכרה בפגימה הנפשית יושמה תקנה 12 ואילו בפגימות הסכרת ולחץ דם שהוכרו אף הן היא לא יושמה). משרד האוצר טען כי את שיטת החישוב של פסק דין זטלמן יש ליישם לפי אותו פסק דין אך ורק לגבי מקרים בהם יושמה תקנה 12 לגבי כל המחלות שהוכרו, כפי שהיה בנסיבות המקרה של פסק דין זטלמן ומשום כך זה לא אמור לחול על מקרים אחרים כמו זה של אותה ניצולה. דהיינו יש לעשות את השיקלול במקרים כאלו לאחר הפעלת תקנה 12 כך שדרגת הנכות שלה אמורה להיות 49.53%.

בית המשפט פסק כי גם במקרים כאלו יש ליישם את שיטת החישוב החדשה ולהעלות את דרגת נכותה ל-50.97% - "לא מצאתי כי בנסיבות המקרה שלפנינו יש לסטות מהקביעה ביחס לאופן יישום תקנה  12 בעניין זטלמן...לפיכך משסברה הוועדה כי יש להחיל את תקנה 12 בעניינו של המערער, הרי שיש להחילה על שיעור הנכות הרפואית המשוקלל שלו... אשר על כן, דרגת נכות של המערערת תעמוד על שיעור של 50.97 אחוזים
(43.475 לפי המבחנים ובהתאם לאופן החישוב המפורט בתקנה 9 וכן 7.5 אחוזים נוספים לאחר הפעלת תקנה 12 במלואה לעניין הפגימה הנפשית ). "

עוד נקבע באותו פסק דין, בהסכמה של שני הצדדים, כי הדיון בעניינה של אותה ניצולה יוחזר לוועדה הרפואית העליונה על מנת שזו תשקול את הפעלת תקנה 12 ביחס לכלל הפגימות שהוכרו לאותה ניצולה. סוגייה חשובה נוספת שעלתה באותו פסק דין היא האם יש לעכב אותו אם יחליט משרד האוצר לבקש לערער על פסק דין זטלמן בפני בית המשפט העליון. עורך הדין מטעם הניצולה טען, בין היתר, כי גם אם תוגש בקשת ערעור לעליון על אותו פסק דין הרי שכל עוד לא התקבלה החלטה אחרת על ידי בית המשפט, על משרד
האוצר לפעול בהתאם לפסיקת בית המשפט בעניין זטלמן.
בית המשפט פסק כי "לא מצאתי לעכב את מתן פסק הדין, מנימוקיו של בא כוח המערערת, ובעיקר לנוכח הכלל לפיו על הרשות לפעול על פי כללי החישוב שנקבעו בפסק הדין בעניין זטלמן כל עוד עומד הוא  בתקפו."

את אותו פסק הדין החדש (תיק 48953-03-12) אשר בית המשפט קבע כי ניתן לפרסמו תוך איסור פרסום שמה של הניצולה, ניתן לראות בכתובת הבאה  - http://www.meidashoa.co.il/pdf/48953-03-12.pdf .

 

חישוב הגדלת אחוזי הנכות לפי תקנה 12 לנכי רדיפות הנאצים

ב-29.5.2012 ניתן פסק דין בבית המשפט המחוזי בתל אביב שעסק בתקנה 12 לתקנות נכי רדיפות הנאצים (קביעת דרגת נכות)  הרלבנטית לניצולי שואה שעלו עד 1953 והמקבלים קצבת נכות ממשרד האוצר ואשר קובעת כי "הועדה רשאית לקבוע דרגת  נכות קטנה או גדולה עד רבע מזו שנקבעה במבחנים, בשים לב למקצועו, גילו או מינו של נכה, ובלבד שדרגת הנכות לא תעלה על 100%. " בשנה שעברה קבע אותו בית משפט כי את החלת תקנה 12 יש לבדוק לא רק לגבי אותה המחלה שלגביה  נדרשת החמרת הנכות אלא לגבי מכלול הנכויות כולל אלו שהוכרו בעבר (ע"ו 32608-03-11 שיינגוט נ' הרשות מיום 29.5.2011 שניתן להוריד אותו מהכתובת הבאה - http://www.meidashoa.co.il/pdf/Takana12.pdf ).
בפסק הדין החדש שניתן בדיוק שנה לאחר מכן, עלתה הסוגיה האם הוספת אחוזי הנכות לפי תקנה 12 תיעשה על כל סוג נכות בנפרד לפני שקלול הנכויות (כפי שנעשה כיום) או רק לאחר שקלול כל הנכויות. באותו המקרה לאותו ניצול שואה הוכרו 59.14% נכות לפי השיטה הנהוגה כיום ואילו לפי השיטה החדשה עשויים להיות מוכרים לו 61% אחוזי הנכות, אשר עשויים להגדיל את קצבה הנכות לה הוא זכאי במאות ש"ח בחודש (עקב עלייה למדרגת נכות גבוהה יותר, כמפורט באתר של משרד האוצר בכתובת הבאה -
http://ozar.mof.gov.il/shoarights/benefits.html ).
בית המשפט פסק כי מהסדר הכרונולוגי של התקנות עצמן לחישוב הנכות בהן עולה כי דבר ראשון יש לעשות את שקלול הנכויות (לפי תקנה 9) ורק לאחר מכן להחיל עליהן את תקנה 12 - "בתקנה זו [תקנה 9] ,המופיעה בסדר כרונולוגי לפני תקנה 12, יש ללמד שתחילה יש לחשב את דרגת הנכות הרפואית של נכה לפי החוק, לפי הפגימות השונות מהן הוא סובל. רק לאחר מכן עוסקות התקנות באפשרות לסטות מדרגת הנכות הרפואית הקבועה במבחנים: מקום שמדובר בנכות מוכרת שלא פורטה כפגימה במחנים (לפי תקנה 11) ומקום שסבורה הוועדה שיש להתחשב במצבו הכללי של הנכה, כמעין הטבה (לפי תקנה 12). על פי השיטה הנהוגה על ידי הוועדות הרפואיות מכוח החוק, לעומת זאת, יש לעשות שימוש בסדר החישוב המופיע בתקנה 9 רק לאחר הפעלת תקנה 12 על כל פגימה. גישה זו אינה עולה בקנה אחד עם לשון תקנה 9 המתייחסת במפורש ל"סכום אחוזי הנכות שנקבעו במבחנים". את כל התקנות הללו ניתן לראות בתקנות קביעת דרגת הנכות לנכי רדיפות הנאצים בכתובת הבאה -
http://meidashoa.co.il/article.asp?menu_id=4&sub_menu_id=102&article_id=371
כמו כן קיבל בית המשפט את טענותיו של בא כוחו של ניצול השואה כי בביטוח הלאומי ישנה תקנה דומה ושם נהוג להוסיף נכות זו רק לאחר שקלול כל הנכויות. לסיכום פסק בית המשפט כי בניגוד לשיטה הנהוגה כיום יש להוסיף את תקנה 12 לנכי רדיפות הנאצים רק לאחר שקלול מכלול הנכויות שהוכרו עקב הרדיפות ולהעלות את אחוזי הנכות של אותו ניצול שואה לפי חישוב זה. חשוב לציין כי הגדלת אחוזי הנכות לפי אותו החישוב החדש עשויה להשפיע לא רק על גובה קצבת הנכות הרגילה (על ידי עלייה למדרגה נכות גבוהה יותר כפי שהיה לגבי אותו ניצול שואה) אלא גם על עליית מדרגה לגבי תקרות ההכנסה לקבלת תגמול נזקק\נצרך הנקבעות אף הן לפי אחוזי הנכות המוכרת לפי אותו החוק, תקרות אשר עלו לאחרונה במאות ש"ח לחודש לפי תיקון לחוק נכי רדיפות הנאצים שעבר בכנסת ב-8.5.2012 -
http://www.justice.gov.il/NR/rdonlyres/09108D02-0E2E-48F8-914B-A18B67731502/
35442/2358.pdf.
את אותו פסק הדין החדש (ע"ו 20235-02-12 זטלמן נ' הרשות) ניתן להוריד מהאתר של בתי המשפט מהכתובת הבאה  http://tinyurl.com/cm936h9

 

שכר טרחה בגין תביעות לפי חוק נכי רדיפות הנאצים

ב-10.5.2012 ניתן פסק דין בבית המשפט השלום בראשון לציון שעסק בתביעה לשכר טרחת עורך דין עבור טיפול בתביעה לקצבה ממשרד האוצר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים.
המדובר בתביעה לקצבה אשר נדחתה תחילה על ידי משרד האוצר ואושרה לבסוף על ידי ועדת העררים שבבית המשפט. הסוגיה המרכזית שבה עוסק פסק הדין חדש היא האם הצו המגביל שכר טרחת עורכי דין לפי אותו החוק ושנוגע להסכמים שנחתמו לפני 2011 חל אך ורק לגבי תביעות מול משרד האוצר או גם על ערעורים לבתי המשפט (לגבי הסכמי שכר טרחה שנחתמו לאחר ה-9.1.2011 חל צו חדש אשר כתוב בו במפורש כי הוא חל גם על בתי משפט ושניתן לעיין בו בכתובת הבאה-
http://ozar.mof.gov.il/shoarights/forms/nirdafeyhanatzim.pdf ).
באותו המקרה המדובר היה בהסכם שכר הטרחה שחתמו שני הצדדים בשנת 2009 , ולפיו ביקש עורך הדין שכר טרחה של 30% מהתשלומים הרטרואקטיביים הגבוהים שקיבל אותו ניצול שואה לאחר שתביעתו לקצבה מהאוצר אושרה בבית המשפט. משלא נענה ניצול השואה לתביעתו, הגיש עורך הדין כנגדו תביעה לבית משפט בסדר דין מקוצר שנועד להיות הליך מהיר ובמסגרתו הנתבע יכול להגן על עצמו אך ורק אם הוא מקבל רשות מבית המשפט. ניצול השואה הגיש בקשת רשות להתגונן שבמסגרתה הוא טען, בין היתר, כי גם לגבי הסכמים שנחתמו לפני 2011 ישנו צו המגביל את שכר טרחה שרשאי לגבות עורך דין לפי חוק נכי רדיפות הנאצים ל-8% מהתגמולים השוטפים ל-5 שנים בלבד, סכום הנמוך בעשרות אלפי ש"ח מהסכום שתבע עורך הדין ממנו (את אותו הצו משנת 1961 ניתן לראות בכתובת הבאה -
http://www.meidashoa.co.il/article.asp?menu_id=4&sub_menu_id=104&article_id=
440 ).
הוא הוסיף וטען כי הצו החדש מטרתו היתה להבהיר כי גם הצו הישן חל לא רק כלפי תביעות מול האוצר אלא גם על ערעורים מול בתי המשפט. עורך הדין טען בתגובה, בין היתר, כי אותה מגבלת שכר טרחה מהצו של 1961 חלה אך רק לגבי תביעות מול משרד האוצר ולא על ערעורים לבית המשפט. כמו כן טען עורך הדין שתיקון הצו משנת 2010, שקבע  במפורש כי מגבלת שכר הטרחה חלה גם לגבי ערעורים בבתי המשפט, חל אך ורק על הסכמי שכר טרחה שנכנסו לתוקף רק החל משנת 2011 ולא על אותו ההסכם שנחתם בניהם לפני כן.
בית המשפט פסק כי יש לבחון את ההגדרה של "טיפול בתביעה" לפי החוק עצמו - " חוק נכי רדיפת הנאצים, תשי"ז- 1957 , (תיקון מס' 1) תש"ך-1960 : "טיפול בתביעה" - מתן עצה משפטית בתביעת תגמולים לפי חוק זה, ייצוג בתביעה לפני כל גוף או רשות וכן עריכת בקשה לפי סעיף 6 או כל מסמך אחר הדרוש להגשת הבקשה או אימותה; " לפי אותה ההגדרה, פסק בית המשפט כי מגבלת שכר טרחת עורכי הדין על ייצוג בפני כל גוף שהוא, כולל בתי משפט - "החוק רואה בייצוג בכל הליך או לפני כל גוף, כייצוג הנופל לתחום חוק זה, ועליו תחול- הגבלת שכ"ט של עו"ד. " בנוסף לכך, בית המשפט ציין את סעיף 17(ה) לחוק נכי רדיפות הנאצים שקבע כי : "ערר וערעור (תיקון מס' 2) תשכ"ט-1969 (תיקון מס' 9) תשנ"ה-1995: (ה)אדם הבא לפני ועדת העררים כבא כוחו של עורר לא יהיה זכאי לשכר טרחה אלא באישור ועדת העררים על פי בקשתו ובשיעור שתקבע הועדה.16.(א)שר המשפטים ימנה ועדת עררים או ועדות עררים לצורך חוק זה. ".
בית המשפט ציטט פסק דין של בית המשפט העליון שקבע בין היתר כי: "עורכי הדין מצדם ראוי שיסתפקו בשכר-טרחה מוגבל  בטפלם בתביעות של נכים ונפגעים מרדיפות הנאצים" (את אותו פסק הדין של בית המשפט העליון (בינשטוק נ' הוועד מה-9.8.89) שקבע כי מגבלת שכר הטרחה של חוק תביעות קורבנות שואה חלה גם על תשלומים מהקרנות של ועידת התביעות, ניתן להוריד מהכתובת הבאה -
http://www.meidashoa.co.il/article.asp?menu_id=4&sub_menu_id=101&article_id=
738 ).
בית המשפט הוסיף כי אין הוא מבין "מדוע יש להפלות לרעה אדם שבפנייתו הראשונית לא הוכר כנכה אלא בפנייתו השנייה בלבד. ברי כי לא לכך התכוון המחוקק בקובעו שיעור נמוך ומגבלות על קביעת שכר הטרחה". בית המשפט אף הוסיף וקבע כי "לדעתי, דבריו של המשיב  [עורך הדין] וניסיונו למצוא פרצות בחוק והקלות וכן ניסיונו לגבות שכר טרחה הגבוה פי 4 מהשכר הקבוע בחוק, אינן עולים בקנה אחד עם תום הלב המתחייב בעניינם אלו, ועם הדרישה המתבקשת מהם כי בעניינים רגישים כגון אלה, עליהם לפעול ברגישות ובעדינות. " לסיכום, קבע בית המשפט כי "לכאורה נראה כי המשיב [עורך הדין] פעל בניגוד לחוק ולתקנות המחייבות אותו ועל כן די בכך כדי לאפשר למבקש [ניצול השואה] להתגונן. " 
את פסק הדין החדש (שמספר הזיהוי שלו הוא 20365-04-11) ניתן להוריד מהכתובת הבאה
http://www.news1.co.il/uploadFiles/533214747905732.pdf .


פסק דין חדש לגבי נרדפי נאצים מגרמניה וסקירת זכויות נוספות

ב-22.4.2012 ניתן פסק דין בבית המשפט בחיפה לגבי ניצול שואה שהיה תושב קבע מגרמניה ומשום כך תביעתו לקבלת קצבה ממשרד האוצר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים נדחתה (ו"ע 22704-08-11 לימור נ' משרד האוצר). הדחייה של ניצולי שואה שהיו תושבי גרמניה נעשתה כיוון שהסכם השילומים לא מנע מהם לתבוע קצבת נזקי  ריאות מגרמניה במסגרת חוק ה-BEG גם אם עלו לפני 1953. וזאת לעומת ניצולים ממדינות אחרות שבהסכם השילומים מדינת ישראל מדינת ישראל ויתרה על הזכות שלהם לקבל קצבת נזקי בריאות מגרמניה במידה ועלו עד 1.10.1953 (מועד כניסת אותו החוק לתוקף). באותו מקרה טען ניצול השואה כי הוא ביקש להפסיק את תביעתו לקבלת קצבת נזקי בריאות מגרמניה כיוון שהוא שירת אז בצה"ל ונאמר לו שקביעת נכות עלולה לפגוע בשירותו הצבאי. מהתכתובות שלו עם גרמניה עלה גם כי ניסה לחדש את התביעה אבל לא הצליח, בין היתר, עקב כך שלא ניתן היה לאתר את התיק שלו.
בית המשפט קבע כי אם היה עולה מהתכתובות הללו עם גרמניה כי תביעתו נדחתה כיוון שלא היתה לו זכות תביעה לנזקי בריאות מגרמניה, הרי שטענת משרד האוצר כי יש לדחותו היתה קורסת. אולם באותו המקרה, כאשר שאין מחלוקת שאותו ניצול שואה היה תושב קבע בגרמניה ושתביעתו לקבלת קצבת נכות מגרמניה נדחתה, לא מכיוון שהדין הגרמני לא חל עליו אלא בגלל התנהלות שלו ושיקולים או אירועים הקשורים ברשויות גרמניות או בעניינים דיוניים בגרמניה; הרי שלא ניתן לסטות מהכלל שיש לדחות את תביעתו. בית המשפט הביא גם דוגמאות מפסקי דין שניתנו בעבר שבהם נדחתה תביעתם של יוצאי גרמניה גם במקרים בהם הניצולים לא ידעו על מחלתם וכשזו התגלתה כבר התיישנה זכותם לתבוע את גרמניה ללא אשמתם.
בית המשפט אף הוסיף כי "הבענו לא פעם דעה בדבר הצורך לשנות את החקיקה שכן גם אם התוצאה נכונה משפטית, יש בה טעם לפגם מהפן המוסרי כלפי הניצולים". את אותו פסק הדין ניתן להוריד מהאתר של בתי המשפט בכתובת הבאה - http://www.court.gov.il/BookReader/getbook.asp?path=%5C%5C172.25.40.101%5Cid
c_repository2%5C631%5C88%5C7fd8fb21c023405c9e9cbf4206f810fd&OlvDataProto=fil
e&Language=Hebrew&Hebrew=1&ReaderStyle=ILCourts&h=4E5136A2DC5C0DF947C45AEE3E
A254A4&OnePageMode=1 .

יש לציין בהקשר זה, כי ישנם מקרים בהם נרדפי נאצים, כולל אלו שברחו משם לפני תחילת ההשמדה, שהגישו תביעות לקבלת קצבת נזקי בריאות מגרמניה לפי חוק ה-BEG בשנות ה-50 וה-60 והיא נדחתה; יכולים במקרים מסויימים לפתוח את אותו התיק מחדש ולהתחיל לקבל את אותה הקצבה גם שנים רבות לאחר מכן (לשם דוגמה, אם הם נדחו בעבר עקב כך שלא הוכיחו נזקי בריאות עקב הרדיפות וכיום הם יוכלים להוכיח אותם). הם יכולים גם לנסות לתבוע בנוסף לכך גם תשלום רטרואקטיבי עבור התקופה ממועד תחילתו של אותו הנזק. מידע נוסף ניתן לקבל בלשכה לפיצויים אישיים, שהיא גוף ממשלתי המטפלת בניצולים מישראל המקבלים קצבה בגין נזקי בריאות מגרמניה, בטל'   03-6234100      .

כמו כן, ניצולי שואה יוצאי גרמניה שהיו אפילו יום אחד במחנה או בגטו ושאינם מקבלים קצבה כניצולי שואה, עשויים להיות זכאים לקצבה ממשרד האוצר לפי חוק חדש (חוק הטבות לניצולי שואה) והעובדה כי היו תושבי קבע בגרמניה לא אמורה לפגוע בזכאותם לאותה הקצבה. מידע נוסף ניתן לקבל ברשות לזכויות ניצולי שואה שבמשרד
האוצר המפורטים בטל:  03-5682651      .
אם אותם ניצולים גם לא קיבלו מעולם כל פיצויי ממקור גרמני, כולל תשלום חד-פעמי, הם עשויים להיות זכאים בנוסף לכך למענק חד פעמי מקרן הסיוע של ועידת התביעות במקביל לקצבה החדשה מהאוצר, כיוון שהקצבה החדשה לא נבעה מהסכם השילומים עם ממשלת גרמניה. יוצאי גרמניה שחיו בתקופת השואה במסתור או בזהות בדויה תחת סכנת חיים מוחשית לפחות שנה, אינם יכולים לקבל קצבה ממשרד האוצר אבל הם כן עשויים להיות זכאים לקצבה מקרן סעיף 2 של ועידת התביעות במידה והם אינם מקבלים קצבה לפי חוק הפיצויים הגרמני.

נרדפי נאצים יוצאי גרמניה שברחו משם, המהווים את רוב נרדפי הנאצים החיים כיום בישראל, ושמעולם לא קיבלו כל פיצויי בעבר ממקור גרמני (כגון תשלום חד-פעמי או קצבה בגין נזקי בריאות או אובדן לימודים), עשויים להיות זכאים בגין הבריחה למענק חד-פעמי מקרן הסיוע של ועידת התביעות. מידע נוסף לגבי קרן הסיוע וקרן סעיף 2 ניתן לקבל בועידת התביעות בכתובת בטל': 03-5194400      .

בנוסף לכל האמור לעיל, ניצולי שואה שעבדו בגטו (לשם דוגמה, יהודי גרמניה שגורשו למזרח או לגטו טרזין),עשויים להיות זכאים גם למענק של 2,000 אירו וקצבה סוציאלית מגרמניה עבור אותה עבודה שנעשתה שם שלא בכפייה בתקופת השואה לפי חוק ה-ZRBG. מי שלא תבע קצבה זו בעבר יכול לתבוע בתנאים מסויימים את אותה הקצבה רטרואקטיבית משנת 1997 בעקבות פסק דין חדש שניתן בגרמניה ב-19.4.2011 לגבי האמנה הסוציאלית בין גרמניה לישראל (פסק דין B13 R 20/10 R שאותו ניתן להוריד מהאתר של בית המשפט העליון בגרמניה מהכתובת הבאה - http://juris.bundessozialgericht.de/cgi-bin/rechtsprechung/document.py?Geric
ht=bsg&Art=tm&sid=7aed34182f623bd00412f9fde23055b2&Datum=2012&nr=12041&linke
d=urt .) במידה ואותם ניצולים שעבדו בגטו כבר אינם בחיים - האלמן\ה שלהם עשויים להיות זכאים לקצבת שאירים. ובמידה ואותם ניצולים נפטרו לאחר 2002 (מועד כניסת אותו החוק לתוקף) בעקבות אותו פסק דין יורשיהם עשויים להיות זכאים רטרואקטיבית לקצבה שהיתה ניתנת להם מאותו המועד ועד למותם.
מידע נוסף ניתן לקבל באגף לקשרי חוץ בביטוח הלאומי האחראי על יישום האמנה הסוציאלית בין ישראל לגרמניה, בטל': 02-6463077   (החל מה-3.5.2012 בטל' *6050 ).

 


מסלול למענקים לניצולי שואה במימון משרד האוצר.

הקרן לרווחה פרסמה בשבוע שעבר על פתיחה מחדש של המסלול למענקים לניצולי שואה במימון משרד האוצר.

יש לשים לב כי הקרן פרסמה כי "בשונה משנים קודמות, הקרן מתכננת לפתוח את ערוץ המענקים (בקול קורא), שלוש פעמים בשנה. גובה ההחזר הכספי לכל פונה בשנת 2012 ייקבע לאחר בדיקת כל הפניות שתוגשנה לקרן בסוף כל שליש שנה. גובה ההחזר יקבע בהתאם לכמות הבקשות שתאושרנה, ביחס למסגרת התמיכה שתתקבל מהגורמים המממנים ולפי שיקולים סוציאליים. ייתכן שיאושר החזר חלקי או לא יאושר החזר כלל.

מומלץ להגיש הבקשה מוקדם ככל האפשר במהלך השנה ובתנאי שעברו שנתיים מאז הגשת הבקשה האחרונה שאושרה בקרן." -
<http://www.k-shoa.org/_Uploads/dbsAttachedFiles/kolkoremanak2012.pdf>
http://www.k-shoa.org/_Uploads/dbsAttachedFiles/kolkoremanak2012.pdf .

לגבי תנאי הזכאות הבסיסיים נכתב שם כי הקרן כי "ניצולי שואה שהכנסתם החודשית אינה עולה על הגדרת האוצר של נזקק-נצרך, בינואר 2012: 7,671 ₪ ברוטו (כולל רנטה ופנסיה מחו"ל)  זכאים להגיש בקשה למענק עד 4000 ₪ אחת לשנתיים בצירוף קבלות מקור בלבד. "

כמו כן צויין במפורש כי לא ניתן לקבל החזרים בגין רכישת תרופות -
<http://www.k-shoa.org/?CategoryID=169&ArticleID=250>
http://www.k-shoa.org/?CategoryID=169&ArticleID=250‏.

אולם בניגוד לשנה שעברה, נוספה האופציה לקבל החזר בגין מכשיר שמיעה בצירוף הוכחה כי מוצו זכויות הניצול מול סל הבריאות וקופות החולים. הזכויות לפי סל הבריאות לגבי מכשירי שמיעה לבני גיל 65 ומעלה, מפורטות בחוזר מנכ"ל משרדהבריאות 34/2011 ‏מיום 11.10.2011 הקובע, בין השאר, כי "מכשיר שמיעה יינתן
למבוטח תמורת השתתפות עצמית השווה למחיר המכשיר פחות 3,000 ש"ח" ואשר ניתן להוריד אותו מהכתובת הבאה -   <http://www.health.gov.il/hozer/mr34_2011.pdf>
http://www.health.gov.il/hozer/mr34_2011.pdf‏.

הקרן ציינה גם כי לא ניתן להשתמש בטפסי בקשות משנים קודמות ויש להשתמש בטופס עדכני. את טופס הבקשה העדכני לקבלת המענק לשנת 2012 הכולל פירוט של מה שניתן לבקש עבורו החזר, להוריד מהכתובת הבאה - <http://www.k-shoa.org/_Uploads/dbsAttachedFiles/manak07022012.pdf>
http://www.k-shoa.org/_Uploads/dbsAttachedFiles/manak07022012.pdf



ניצול שואה - אזרח הגוש המזרחי

-7.2.2012 ניתן פסק דין בבית המשפט השלום בתל אביב (ו"ע 20451-09-10 לוין נ' הרשות)  שעסק בניצול שואה שעלה עד 1953 ועבר רדיפה מוכרת ,אך תביעתו לקבלת קצבה מהאוצר נדחתה בעבר עקב היותו אזרח הגוש המזרחי (באותו המקרה - אוקראינה) והדחיה נשלחה אליו שלא בדואר רשום.

ההלכה בנושא זה שונתה בשנת 2004 כאשר פסק אותו בית המשפט כי תושבי הגוש המזרחי נחשבים חסרי נתינות לפי הדין הגרמני ומשום כך אין אזרחות זו מונעת יותר קבלת קצבה מהאוצר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים (גם אם ויתרו מרצון על אזרחות זו) - <http://meidashoa.co.il/article.asp?menu_id=4&sub_menu_id=102&article_id=397>
http://meidashoa.co.il/article.asp?menu_id=4&sub_menu_id=102&article_id=397.

בשנת 2009 חזר ופנה אותו הניצול שוב לאוצר ותביעתו אושרה אך ורק ממועד פנייתו החדשה והוא ערער על כך לבית המשפט בטענה כי מגיע לו לקבל תשלום רטרואקטיבי ממועד תביעתו הראשונה (באותו המקרה - 1999).

בית המשפט קבע בפסק הדין החדש כי הצעת משרד האוצר, שניתנה במהלך הדיון, לשלם לו תגמולים החל ממועד ההלכה החדשה לגבי נתיני הגוש המזרחי - יולי 2004, היא הנכונה.

את אותו פסק הדין ניתן להוריד ישירות מהאתר של בתי המשפט בכתובת הזאת -<

  אזהרה: המידע נועד למטרות מידע והגברת מודעות לזכויות הניצולים בישראל ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית ו/או תחליף להם ו/או המלצה לנקיטת אמצעים ו/או הימנעות מהם. המידע להלן איננו כולל את מלוא היקף הסוגיות המשפטיות או הנסיבות האישיות השונות שהיו רלבנטיות לפסקי הדין האלו ואשר עלולות שלא להתאים לנסיבותיהם האישיות של קורבנות אחרים של רדיפות הנאצים. משום כך מומלץ לפנות לייעוץ משפטי או לרשות המוסמכת לפני ביצוע פעולה כלשהי בהסתמך על מידע זה. המחבר אינו נושא
באחריות כלשהי כלפי הקורא וכל הסתמכות על האמור לעיל הינה באחריות המסתמך ועל דעתו בלבד.

 

מבחר פסקי דין חדשים לגבי קצבה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים

1. תביעות לתשלום רטרואקטיבי בגין עילה נוספת של ניצולים מלוב המקבלים כבר קצבה לפי החלטת האוצר

ב-8.1.2012 ניתן בבית המשפט השלום בתל אביב פסק דין  (ו"ע 31599-10-10 הדדי נ' הרשות) שעסק בניצול שמקבל קצבה משנת 2010 לפי החלטת משרד האוצר להכיר בעילת הפחד באותה מדינה בתקופת השואה.
אולם הוא טען כי יש לאפשר לו לטעון לעילת נרדפות נוספת אשר הוזכרה בתביעתו הראשונה שהוגשה שנים רבות לפני כן (במקרה זה - מעשה אלימות משוטר גרמני שצויינה על ידו במועד הגשת התביעה לראשונה בשנת 2001), דבר שעשוי היה לזכות אותו בתשלום רטרואקטיבי של עשרות אלפי ש"ח עבור התקופה שלפני 2010.

בית המשפט פסק כי אילו ציין בבקשתו הקודמת להכרה לפי החלטת משרד האוצר כי ברצונו להיות מוכר לפי עילה נוספת, הרי שהחלטה של האוצר להכיר אוטומטית משנת 2010 לא היתה חלה עליו וכל גרסתו היתה עומדת למבחן (דהיינו, תוך לקיחת הסיכון כי יוחלט לבסוף שלא התקיימה אפילו עילת הפחד שעבורה הוא כבר מקבל קצבה).
כמו  קבע בית המשפט שאם היה מוותר על הקצבה שכבר ניתנת לו לפי החלטת משרד האוצר להכרה לפי עילת הפחד, הרי שבית המשפט היה עשוי להעתר לבקשתו. אולם משלא נעשה כך נדחה ערעורו על הסף.
את אותו פסק הדין ניתן לראות בכתובת הבאה - http://www.meidashoa.co.il/pdf/8112.pdf

ואילו ב-23.1.2012 ניתן באותו בית משפט פסק דין נוסף (ו"ע 4265-11-11 זנזורי נ' הרשות) לגבי ניצולה מלוב המקבלת גם היא קצבה משנת 2010 בגין עילת הפחד לפי החלטת האוצר ושגם היא ביקשה לקבל תשלום רטרואקטיבי משנת 2001 בגין עילה נוספת (גם באותו מקרה נטענה עילת אלימות). היא אף הצהירה כי היא מוותרת לשם כך על ההכרה האוטומטית בעילת הפחד לפי החלטת משרד האוצר.

בית המשפט בחן את כל העדויות והגרסאות בתיק שלה ודחה לבסוף הן את עילת האלימות והן את עילת הפחד. את אותו פסק הדין ניתן לראות בכתובת הבאה - http://www.meidashoa.co.il/pdf/23112.pdf .

2.  זכות ערעור על תביעה שהטיפול בה התעכב לתקופה ארוכה באשמת התובע

ב-29.1.2012 ניתן באותו בית משפט פסק דין נוסף (ו"ע 13081-09-10 דדלון נ' הרשות) שעסק בתביעה אשר הטיפול בה התעכב למספר שנים משום שהתובע השתהה במשלוח המסמכים שנדרשו לגבי להוכחת תביעתו.
המדובר בתביעה לקצבה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים שהוגשה לראשונה למשרד האוצר בשנת 2000 כאשר בשנת 2001 נדרש התובע להוכיח את הנכויות הרפואיות שלו ולהביא עדויות להוכחת תביעתו כשנאמר לו שאי קבלת המבוקש תעכב את המשך הטיפול בתביעתו.
התובע לא הגיב לפנייה והמסמכים הרפואיים נשלחו למשרד האוצר רק בשנת 2009. בשנת 2010 נדחתה התביעה. התובע ביקש לערער עליה בפני בית המשפט אולם מנגד נטען כי יש למחוק את הערעור שלו על הסף כיוון שהוא לא פעל במשך שנים להשלמת תביעתו.

בית המשפט פסק כי למרות העיכוב הארוך שנעשה מהצד של התובע, הרי שלפי החוק "אין למנוע ממנו השלמת התביעה גם בחלוף מספר שנים. הרלבנטיות של השיהוי היא לעניין מועד תחילת תשלום התגמולים, אם ייקבע שהוא זכאי להם."
את פסק הדין הנ"ל ניתן לראות בכתובת הבאה - http://www.meidashoa.co.il/pdf/29112.pdf .


 

פסק דין חדש לגבי הפעלת תקנה 12 לפי חוק נכי רדיפות הנאצים

 
-              ב-9.1.2012 ניתן פסק דין חדש בבית המשפט המחוזי בתל אביב שעסק בניצול שואה שערער על החלטת הועדה הרפואית העליונה במשרד האוצר,
שקבעה לו שיעור נכות כולל של 48.82% עקב רדיפות הנאצים ללא הפעלת תקנה 12 (ע"ו 32015-10-11 אנגלר נ' הרשות.
 
-           הפעלת תקנה 12 (שכזכור מאפשרת  הגדלה בשיעור של 25% מהנכות שהוכרה) היתה עשויה להעלות אותו מ-48.82% לדרגה שמעל 50% נכות שמשמעותה, נכון להיום, תוספת של 440 ש"ח לחודש לקצבת הנכות הרגילה או תוספת של 3,086 ש"ח לחודש לקצבת נזקק\נצרך; לפי סכומי התגמולים המפורטים באתר של הרשות לזכויות ניצולי שואה בכתובת הבאה - http://ozar.mof.gov.il/shoarights/benefits.html .
 
-           לגבי הפעלת לתקנה 12 קבע בית המשפט כי יש להתחשב בגילו של הניצול (70 באותו המקרה) אשר כולל גם את מצבו הבריאותי הכללי המושפע ממחלות שהגיל גרם להן (באותו המקרה - הן תגובה נפשית, מחלות לב ויתר לחץ דם שהוכרו והן בעיות שיניים וערמונית שלא הוכרו עקב רדיפות הנאצים).
 
-           בית המשפט קבע כי "ממצאי הוועדה, לפיהם המחלות "מטופלות ומאוזנות" [אשר היוו את הנימוק שלה לאי-הפעלת תקנה 12], אינם מונעים את הפעלתה של תקנה 12." 
כמו כן קבע בית המשפט כי "מן הראוי שתעשה זאת לגבי כל אחת מן הפגימות."
 
-           לבסוף קבע בית המשפט כי "לא בשולי הדברים, אשוב ואבהיר כי על הוועדה לשקול את יישומה של תקנה 12 בכל מקרה ומקרה על רקע תכליתה ותכלית החוק שינו סוציאלי במהותו ואשר מטרתו להיטיב עם הנכים אשר בריאותם נפגעה בשל הרדיפות. על כן, אין להפעיל את התקנה באופן דווקני ומצמצם."
 
-           את פסק הדין ניתן להוריד ללא שמו הפרטי של הניצול בכתובת הבאה - http://www.meidashoa.co.il/pdf/9-1-2012.pdf .
 

 



ועידת התביעות פרסמה היום (25.12.2011) כי כתוצאה מהמו"מ שהיא ניהלה עם ממשלת גרמניה יוכלו הקבוצות הבאות של אלפי נרדפי נאצים שלא קיבלו בעבר כל תשלום עבור סבלם בתקופת השואה, להיות עשויים לראשונה לקבל את המענק מקרן הסיוע שלה (סכום חד-פעמי של 2,556 אירו) החל משנת 2012:

 

1. פליטים מאזורים בברה"מ שהיו בסכנת כיבוש נאצי ולא נכבשו כגון מוסקבה, סטלינגרד ולנינגרד-


עד היום קריטריוני הזכאות של קרן הסיוע שנקבעו על ידי גרמניה לא אפשרו לתת את אותו המענק לפליטים יהודים רבים שברחו מאזורים שהיו בסכנה מוחשית לכיבוש ורדיפות נאציות אך לא נכבשו לבסוף אלא רק לפונים שברחו מאזורים שנכבשו.

החל מה-1.1.2012 יהיו עשויים להיות זכאים לראשונה לקבל את המענק מהקרן גם יהודים שברחו בתקופה שבין ה-22.6.1941 ל- 27.1.1944 מאזורים שהיו מרוחקים עד 100 קילומטרים מהחזית המזרחית ביותר אליה התקדם הצבא הגרמני (ורמאכט), ואשר לא נכבשו בסופו של דבר.

אזור זה כולל גם את עיר הבירה מוסקבה ואזורים שלא נכבשו בסטלינגרד.

כמו כן הרחבה זו כוללת גם יהודים רבים שברחו מלנינגרד לפני תחילת המצור שם בספטמבר 1941 (יהודים שברחו מלנינגרד לאחר תחילת המצור נכללים בתנאי הזכאות של הקרן כבר משנת 2008).
אלו מהם שהגישו בקשה בעבר אבל נדחו אינם צריכים להגיש בקשה חדשה ובקשתם תבדק מחדש. אולם אלו מהם ששינו את כתובתם צריכים ליצור קשר עם ועידת התביעות בכדי לעדכן שם את פרטי כתובתם. 

מידע מלא בשפה הרוסית על תנאי הזכאות החדשים לקרן ניתן להוריד מהכתובת הבאה - http://www.claimscon.org/forms/Hardship_guidelines_Russian.pdf .
טופס בקשה לאותו מענק עם הסברים בשפה הרוסית והעברית ניתן להוריד מהכתובת הבאה – http://www.claimscon.org/forms/HF-RussianHebrew5.2011.pdf .

 

2. נרדפי נאצים ממדינות מערב אירופה שלא יכלו לקבל פיצויים בעבר


ישנם נרדפי נאצים אזרחי מדינות ממערב אירופה שעד היום לא יכלו לקבל את המענק מהקרן גם אם לא קיבלו בעבר כל פיצויי ממקור גרמני, כיוון שבמהלך שנות ה-50 וה-60 גרמניה חתמה על הסכמים גלובלים עם מדינתם שתמורת שילומים היא היתה צריכה לפצות אותם במקום גרמניה.

לשם דוגמה, יהודים רבים אזרחי דנמרק שברחו מדנמרק בשנת 1943 מהרדיפות שהחלו שם; לא יכלו לקבל כל פיצויי מגרמניה, משרד האוצר או קרן הסיוע עקב הסכם הגלובלי שחתמה גרמניה עם דנמרק בשנת 1959 למרות שרובם לא קיבלו שום פיצויי מדנמרק כתוצאה מהסכם זה.

מדינות אלו כוללות את אוסטריה, איטליה, בלגיה, בריטניה, דנמרק, הולנד, לוקסמבורג, נורווגיה, צרפת, שבדיה ושוויץ.

החל מה-1.1.2012 גם יהודים אלו יהיו עשויים לראשונה לקבל את המענק מהקרן בתנאי שהם לא קיבלו בעבר כל פיצויי מההסכם הגלובלי או ממקור גרמני, כגון הקצבה ממשרד האוצר שנבעה מהסכם השילומים בין גרמניה לישראל.

נרדפי נאצים שלא קיבלו בעבר כל פיצוי ממקור גרמני ושלא הגישו כל בקשה לקרן בעבר צריכים להגיש את טופס הבקשה לקרן בשפה האנגלית, גרמנית או צרפתית. ניתן להוריד את הטופס וההנחיות למילויו במגוון שפות מהכתובת הבאה - http://www.claimscon.co.il/new/article.php?id=69 .

את נוסח ההודעה שפורסמה היום ניתן להוריד מהאתר של ועידת התביעות בכתובת הבאה - http://www.claimscon.co.il/new/article.php?id=360 .

ההודעה כולל גם הרחבה נוספת אשר רלבנטית אך ורק למי שמתגורר כיום במדינות הגוש הסובייטי לשעבר ושלא יכול היה עד היום לקבל כל תשלום מאותה הקרן עקב כך; ולפיה גרמניה הסכימה לראשונה להעניק מענק מהקרן (של 1900 אירו) לנרדף נאצים ששני הוריו נספו כתוצאה מרדיפות הנאציםהמתגורר מאותן מדינות. הרחבה זו לא חלה על נרדפים ממדינות אחרות, כגון תושבי ישראל, שיכולים לקבל מענק גבוה יותר של 2,556 אירו מקרן הסיוע גם אם שני הוריהם לא נספו על ידי רדיפות הנאצים.

 

סקירת החידושים האחרונים
להלן סקירה של החידושים האחרונים בתחום הזכויות וההטבות המגיעות לניצולי השואה

                                  
קרן הסיוע. מענק חד פעמי מאת ועידת התביעות

מענק חד פעמי בסך 2,556 יורו יכולים לקבל רק ניצולי שואה שאינם מקבלים קיצבה ממקור גרמני כגון: קיצבה מהאוצר כנרדפי נאצים – עלו לפני 1953, פיצויי בריאות מגרמניה או קיצבה תלת חודשית בסך 900 יורו מקרן סעיף 2. ניתן לקבל מענק זה פעם אחת בלבד. מי שקיבל בעבר מענק עקב הפסקת לימודים, או מענק חד פעמי אחר ממקור גרמני אינו יכול לקבל מענק זה. ניצולי שואה המקבלים קיצבה כנרדפי נאצים לפי חוק ההסדרים ושהו על אדמת גרמניה ביום 1.1.47, או מקבלים קיצבה ליוצאי מחנות וגטאות, וטרם קיבלו מענק זה, זכאים לבקשו. גם אנשים המקבלים קיצבה כנכי המלחמה בנאצים ועומדים בקריטריונים האחרים לקבלת המענק, זכאים לבקשו.

החידוש

לאחרונה הוחלט כי גם יוצאי מרוקו, טוניסיה, רומניה ובולגריה שסבלו מהגבלת חופש על ידי השלטונות, אינם מקבלים קיצבה ממקור גרמני ולא קיבלו מענק זה בעבר, או נדחו, לעיתים מחמת גילם הצעיר, יכולים לבקשו.


 קיצבה מקרן סעיף 2 של ועידת התביעות

הקיצבה נועדה לניצולי שואה ששהו במחנה מוכר במשך ששה חודשים, או בגטו, מסתור, או זהות בדויה בסכנת חיים במשך 18 חודשים.

החידוש

לאחרונה הוחלט כי פרק הזמן הנדרש לשהות במקומות אלה, יצומצם. הקיצבה תשולם לניצולי שואה ששהו בגטו מוכר, מסתור או זהות בדויה במשך 12 חודשים. יש לציין כי מי שהיה בגטו יום אחד בלבד זכאי לקיצבה עדיפה מהאוצר במסגרת חוק ההטבות, קיצבה ליוצאי מחנות וגטאות, בסך 1,728 שקלים לחודש.


 קיצבה מהאוצר לנרדפי נאצים

הקיצבה נועדה לניצולי שואה שעלו ארצה לפני 1.10.53 ומשולמת לפי גובה אחוזי הנכות.

החידושים

יוצאי לוב, יוכרו כניצולי שואה החל מחודש אפריל 2010. יוצאי רומניה ובולגריה ששהו תחת עוצר, יוכרו כניצולי שואה. מקבלי קיצבה זו יכולים לבקש הכרה בתנאים מסויימים במחלות נוספות כגון: סכרת, יתר לחץ דם, מחלות לב, סרטן ריאות, חלחולת והמעי הגס, שטיון, אוסטיאופורוזיס – מוכר באופן גורף, פסוריאזיס ומחלות עור נוספות, אולקוס, מחלות עמוד שדרה, אירוע מוחי, הפרעות קצב לב, אי ספיקת לב.
יוצאי אוסטריה ותוניסיה שעלו לפני 1953, יכולים גם הם לתבוע ולקבל קיצבה כנרדפי נאצים.
פסק דין של בית המשפט המחוזי קובע כי על הוועדה הרפואית מטעם הרשות לזכויות ניצולי השואה ליישם את תקנה 12 על כל המחלות המוכרות לניצול השואה. כלומר, להוסיף עד 25% על אחוזי הנכות המוכרים בשל מצב כללי ירוד של הניצול, גם מפאת מחלות ונסיבות שאינן קשורות ישירות לשואה.

פנסיה סוציאלית מגרמניה    

ממשלת גרמניה משלמת פנסיה סוציאלית – קיצבת זיקנה מהביטוח הלאומי הגרמני, לניצולי שואה שעבדו ללא כפיה בגטאות מוכרים שהיו בשטח כבוש על ידי הגרמנים.

החידוש

ניתן לערער תוך 30 יום על גובה התשלום הרטרואקטיבי שנפסק ולבקש תשלום מחודש יוני 1997, או מועד יציאתו של הפונה לגימלאות בארץ, המאוחר מביניהם.
מי שנאלץ להצהיר שהוא מוותר על פנסיה סוציאלית זעירה כדי לקבל מענק חד פעמי בסך 2,000 יורו, רשאי כעת לשוב ולתבוע פנסיה כזו.
תשלום זה אינו נחשב בעת מבחן הכנסות לצורך קבלת קיצבת סיעוד מהביטוח הלאומי.

 

מענק חד פעמי עבור עבודה בגטו בסך 2,000 יורו

תשלום זה נועד גם למי שמקבל פנסיה סוציאלית, כלומר, היה בגטו בשטח כבוש, או עבד בגטו שלא נכבש על ידי הגרמנים אלא היה תחת השפעתם בלבד. לדוגמא: גטו צ'רנוביץ' או גטו שנחאי.
מי שקיבל מענק זה ואחר כך פנסיה סוציאלית, התבקש להחזיר את המענק או לאפשר לקזזו מהתשלום.


החידוש

מי שהחזיר או אישר לקזז סכום זה מהתשלום, יקבלו חזרה, מבלי צורך לבקש. מי שקיבל פנסיה סוציאלית אך לא קיבל 2,000 יורו, יכול לבקש ולקבל גם מענק זה. רק ניצול השואה יכול לבקש מענק זה.

פיצויי בריאות מגרמניה

לניצולי שואה עד גיל 75 הנחה של 50% בכל קופות החולים על תרופות מרשם שבסל הבריאות. מגיל 75, הנחה של 60%.
קיצבאות שואה המשולמות מחו"ל לא יחשבו כהכנסה במסגרת מבחן ההכנסות לקבלת קיצבת סיעוד מהביטוח הלאומי.

החברה להשבת רכוש ניספי השואה

החל משנת 2012 יקבלו נזקקים המקבלים קיצבת שואה רק 1,200 שקלים לרבעון במקום הסכום הקודם. שאר ההטבות – ללא שינוי.

בפעם הבאה, נעביר אליכם סקירה של ההטבות למקבלי הקיצבאות השונות ופירוט נוסף.

פרטים נוספים, כוכבית 8840*, המשרד לאזרחים ותיקים

 
שימו נא לב –  הנתונים נכונים למועד כתיבת מכתב זה. אין להתייחס למידע המפורט במסמך זה כנוסח מחייב וממצה של החוק, התקנה, ההסכם או הנוהג בעניין. לשון החוק, התקנה, ההסכם או הנוהג היא הקובעת.



קיזוז מס בריאות מקצבת ניצולים נזקקים ונצרכים מהאוצר

-14.11.2011 התקבל בבית המשפט המחוזי בתל אביב פסק דין חדש לגבי ניצולת שואה שטענה כי מהתגמול נזקק\נצרך שהיא מקבלת ממשרד האוצר יש לקזז את גמלת הביטוח הלאומי "נטו", דהיינו את הסכום שהיא מקבלת ממנו בפועל ללא ניכוי מס בריאות ,שנגבה על ידי הביטוח הלאומי מתוך הקצבת שהיא מקבלת ממנו -
http://www.btl.gov.il/benefits/old_age/Pages/default.aspx#anchorSpan_728059ea09f3425aa76c420469dcd833 .

טענה זו, אשר עשויה היתה לגרום להגדלה של עד מאות ש"ח בחודש של קצבת הנזקק\נצרך שאלפי ניצולים שעלו עד 1.10.1953 מקבלים ממשרד האוצר, אכן התקבלה על ידי בית המשפט השלום לפי כשנה (ו"ע 455-09 שוורץ נגד הרשות - http://www.meidashoa.co.il/pdf/3.8.2010.pdf ).

אולם בפסק דינו החדש של בית המשפט המחוזי (ע"ו 10996-10-10 הרשות נ' שוורץ) הוא שינה את פסק דינו הקודם של בית המשפט השלום וקיבל את טענת משרד האוצר כי את אותו הקיזוז יש לעשות מתוך ההכנסה "ברוטו" כיוון שקיזוז "נטו" ללא מס בריאות יביא לכך שאותם ניצולים "לא ישאו כלל בתשלום של מס בריאות. זוהי תוצאה שאיננה עולה עם החוק. היא מנוגדת לחוק ביטוח בריאות ממלכתי ומביאה לתוצאה מפלה ביחס
לקבוצת נכים אחרות ואף בתוך קבוצת נכי רדיפות הנאצים."

את פסק הדין החדש ניתן להוריד לא שמה הפרטי של הניצולה מהכתובת הבאה -
http://www.meidashoa.co.il/pdf/141111.pdf .





פסקי דין העוסקים בניצולים שביקשו להגדיל את שיעור ההכרה בנזקים הנפשיים


ב-1.10.2011 ניתנו בבית המשפט המחוזי בתל אביב מספר פסקי דין העוסקים בניצולים שביקשו להגדיל את שיעור  הכרה בנזקים הנפשיים שהוכרה להם בעבר עקב השואה עקב החמרה במצבם לגבי הקצבה משהם מקבלים ממשרד האוצר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים.
רובם המכריע של עשרות אלפי ניצולי שואה שעלו עד 1.10.1953 ומקבלים קצבה זו הוכרו להם בעבר נזקים נפשיים  קשורים לרדיפות הנאצים.  כמו כן אלפי הניצולים מהמעגל השני שהוכרו בשנים האחרונות לאותה הקצבה (דהיינו, שלא היו במחנות, גטאות, מסתור\זהות בדויה, או אתר השמדה בתקופת השואה) יוכלו לקבל הכרה גם על מחלות הלב, יתר לחץ הדם, סכרת, מחלות עור מסויימות, ארוע מוחי והפרעות קצב; רק במידה ומוכרת להם נכות נפשית של 30% לפחות לפי מסקנות ועדת שני.

פסק דין אחד (ע"ו 37305-05-11 הלר נ' הרשות) עסק בניצול שואה שהוועדה הרפואית החליטה להכיר בו בגין מספר  חלות+תקנה 12 בשיעור של 79%. הניצול טען שדרגת הנכות הנפשית שנקבעה לו אינה משקפת את מצבו אשר הדרדר בשנים האחרונות ושהוועדה לא נימקה את החלטתה כראוי וכי "תמוהה התעקשות הוועדה שלא להעלות את שיעור נכותו
אף לא באחוז אחד".
המשמעות הכספית של אותה תוספת של אחוז אחד בלבד שהיתה מגדילה את שיעור הנכות שהוכרה לו ל-80%, היא  כתוצאה מכך קצבתו היתה עולה בכ-900 ש"ח לחודש לפי הטבלה המופיעה באתר של משרד האוצר בכתובת הבאה -

http://ozar.mof.gov.il/shoarights/benefits.html ).
בית המשפט דחה את טענתו כי החוק מאפשר להעלות את שיעור נכותו באחוז אחד ללא קשר למבחנים, כיוון שהועדה מוסמכת לפעול אך ורק לפי המבחנים המופיעים בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) משנת 1956.את התקנות הנ"ל ניתן להוריד במלואן מהאתר של הביטוח הלאומי מהכתובת הבאה
-http://www.btl.gov.il/Laws/Documents/SeferMivhanim.pdf.
כמו כן קבע בית המשפט כי לוועדה יש גם סמכות לפי תקנה 12 לתוספת של עד לרבע מסך הנכות שנקבעה. מצד שני, בית המשפט קיבל את טענתו כי הוועדה לא עמדה בחובת ההנמקה וקבע כי "היקף ההנמקה הנדרשת תבחן בכל מקרה לפי נסיבותיו, ואולם, כדי לצאת ידי חובת החוק, נראה, כי ההנמקה חייבת לכל הפחות לשכנע את הקורא שאין בה טעות, שלא נשמט שיקול כשלהו, ושאין סיבה לפקפק בנכונות הדברים."
כמו כן נקבע על ידי בית המשפט כי "אין חולק, כי הוועדה רשאית שלא לקבל את ממצאי חוות הדעת שהוגשו מטעם  מערער. יחד עם זאת, מחויבת הוועדה לנמק את החלטותיה." באותו המקרה נקבע כי הוועדה לא התייחסה לממצאים הסותרים שבחוות הדעת שהגיש אותו ניצול ולא ציינה האם היא מקבלת או דוחה אותם.
 בית המשפט קבע גם כי "פרט לחובת ההנמקה המוטלת עליה, על הוועדה לתת לצדדים המופיעים בפינה הזדמנות להשמיע את טענותיהם, שכן שיקול הדעת המסור לה, חייב להתבסס על ראיות שתובאנה לפניה." לגבי אותו המקרה ציין בית המשפט כי בפני הוועדה לא היה המכתב שבו פירט אותו הניצול את תלאותיו בתקופת השואה אשר השפיעו
לטענתו על מצבו הנפשי וכן את טענתו כי לא התאפשר לו לקרוא מסמך זה בפני הוועדה. בסופו של דבר בית המשפט פסק כי התיק של אותו ניצול יחזור לועדה בכדי שתדון שוב בעניינו תוך בחינה מחדש את השינוי שחל במצבו הנפשי של אותו ניצול. את אותו פסק הדין ניתן להוריד ללא שמו הפרטי של הניצול מהכתובת הבאה -

http://meidashoa.co.il/pdf/Mental1.pdf .

פסק דין נוסף שפורסם באותו היום (ע"ו 41659-07-11 חדאד נ' הרשות), עסק בניצול שהועדה הרפואית הכירה בפגימתו הנפשית לפי סעיף 34(ג) לאותן תקנות הביטוח הלאומי המאפשר הכרה של 20% (+תקנה 12 = 25%) ולאחר שהוא ערער לוועדה העליונה היא החליטה להכיר בפגימה הנפשית שלו לפי סעיף 34(ד) לאותן תקנות המאפשר הכרה של 30%
(+ תקנה 12=37.5%). את פירוט סעיף 34 לאותן תקנות הקובעת את המבחנים ואחוזי ההכרה לגבי נכות נפשית-פסיכוניורוטית ניתן להוריד מהכתובת הבאה -

http://meidashoa.co.il/article.asp?menu_id=4&sub_menu_id=102&article_id=736
.

הניצול ערער לבית המשפט המחוזי וטען כי דרגת הנכות שנקבעה לו אינה משקפת נכונה את מצבו הנפשי וכי הוועדה פעלה בשרירותיות אשר קבעה דרגה זו. המשמעות הכספית של נושא זה הינו שהכרה בנכות נפשית לפי סעיף 34(ג) (20%) והכרה בנכות נפשית לפי סעיף 34(ד) (30%) נותנות לניצולים את אותה קצבת נכות בסיסית של עד 39.9% גם אם מופעלת תקנה 12 במלואה.
לעומת זאת, הכרה לפי סעיף 34(ה) (50%) עשויה להגדיל את קצבת הנכות בכ-900 ש"ח לחודש לפי הדרגה שמעל 50%.
במידה ובנוסף לכך תופעל גם תקנה 12 ושיעור הנכות שתוכר לו תעבור את ה-60% הקצבה שלו תגדל בכ-1,300 ש"ח לחודש יחסית למצבו כיום בהתאם לטבלה הנ"ל.

בית המשפט קבע באותו המקרה כי גם במקרה זה לא עמדה הועדה בחובת ההנמקה תוך שהוא מציין את ההבדלים בין סעיף 35(ד) ל-34(ה) אשר יש להם כאמור לעיל משמעות גדולה גם לגודל הקצבה שיקבלו הניצולים - "משדרגת הנכות נקבעה לשיעור של שלושים אחוזים בגין הפגימה, תוך הפעלת סעיף 34(ד) למבחנים, על הוועדה לנמק מדוע סעיף זה הוא
המתאים לתיאור מצבו של המערער ולא סעיף 34(ה)...שני המבחנים עוסקים בממצאים דומים - סימנים קליניים המגבילים את ההתאמה הסוציאלית ואת כושר העבודה-והשוני בניהם הינו בדרגת החומרה. סעיף 34 (ד) עוסק בסימנים קליניים "ברורים" ואילו עניינו של סעיף 34(ה) בסימנים "מובהקים וקבועים שאין בהם הפסקות". חזקה על הוועדה, כטריבונל מקצועי-רפואי, שחבריה יודעים להבחין בין הסימנים השונים ולהגדיר אותם, ואולם בנימוקי הוועדה, שפורטו לעיל, לא נמצא הסבר להעדפתו של סעיף 34(ד). האמירה הלאקונית, לפיה המערער "אינו נמצא בטיפול פסיכיאטרי", אין בה די. ראוי היה שהוועדה תפרט נימוקיה, במסגרת חובת הנימוק מהחלה עליה, כגוף מעין שיפוטי.
לפיכך החלטתי לקבל את הערעור ולהחזיר את הדיון לוועדה הרפואית העליונה על מנת שתשוב ותבדוק את המערער ותיתן החלטה חדשה, תוך התייחסות לנתונים הרלבנטיים." את אותו פסק הדין ניתן להוריד ללא שמו הפרטי של הניצול מהכתובת הבאה -
http://meidashoa.co.il/pdf/Mental2.pdf .

פסק דין נוסף שניתן באותו היום (40655-06-11 אדתו נ' הרשות) עוסק בניצול אשר הועדה הרפואית הכירה לו בפגימה נפשית בשיעור של 40% אולם היא גם קבעה כי אין מקום להפעיל את תקנה 12 בעניינו. בית המשפט ציין כי מעיון בתיק הרפואי של אותו ניצול עולה כי הוא סובל ממחלות רבות ושונות, אשר אינן קשורות לרדיפות, אך סביר להניח שהן משפיעות על מצבו הכללי וכי את גילו המתקדם של אותו ניצול. בית המשפט הוסיף כי לעניין תקנה 12 יש להתחשב גם בגילו המתקדם של אותו ניצול. לסיכום הוחלט בהסכמה כי התיק יוחזר לוועדה לדיון בהפעלת תקנה 12 כמפורט באותו
פסק הדין שניתן להוריד ללא שמו הפרטי של הניצול מהכתובת הבאה -
http://meidashoa.co.il/pdf/Mental3.pdf .
המשמעות הכספית של הכרה לפי תקנה 12 באותו ניצול שואה עשויה להיות הגדלה של כ-450 ש"ח בקצבתו החודשית במידה וכתוצאה מכך הנכות שתוכר לו תעלה למדרגה של 50% ומעלה בהתאם לאותה  טבלה. יש לציין בהקשר זה פסק דין אחר שניתן באותו בית המשפט (ע"א 2513/07 קמפר נ' הרשות) אשר גם הוא עסק בניצול שואה שהוכרו לו 40% נכות ובו נפסק כי למרות שהיה ילד בתקופת השואה יש להפעיל לגביו את תקנה 12 ובית המשפט העלה את נכותו ל-50% -
בנסיבות אלו ולנוכח הודעתה של ב"כ המשיבה [משרד האוצר] בעת הדיון לפניי כי "בדרך כלל מוסיפים רבע לאחוזי הנכות האחרים דהיינו במקרה זה במקום 40% יהיו 50%", הנני מורה על קבלת הערעור במובן זה שלשיעור הנכות הנפשית שנקבע למערער יתווסף רבע, דהיינו היא תועמד על 50% במקום על 40%. " -

http://meidashoa.co.il/article.asp?menu_id=4&sub_menu_id=102&article_id=595
.
כמו כן, בפסק דין שניתן על ידי אותו בית המשפט לפני מספר חודשים (ע"ו 32608-03-11 שיינגוט נ' מדינת ישראל ) נקבע כי יש להחיל את תקנה 12 על מכלול הנכויות שהוכרו ולא רק על הנכות הנפשית בלבד  - "תכליתה של תקנה 12 להוסיף על שיעור הנכות שנקבע בשל מצבו הכללי של הנכה, ומצבו הכללי כולל גם פגימות אורטופדיות ואחרות ולא רק פגימות נפשיות." -

http://www.meidashoa.co.il/pdf/Takana12.pdf .

חשוב לציין בהקשר זה כי לאחר הגדלת שיעור הנכות של הניצולים יש לבדוק האם כנסתיו מכל מקור שהוא (לא כולל הכנסות בן זוגו) נמצאות מתחת לסף ההכנסה החדש גמלת נזקק\נצרך בכתוצאה מהכרה זו. שם דוגמה, ניצול שואה שהכנסותיו 5,000 ש"ח בחודש והוכרה לו נכות של עד 49.9%, כנסתו זו גבוהה מסף ההכנסה המאפשרת זכאות לתגמול נזקק\נצרך המופרטת בטבלת תקרת תגמול נזקק / נצרך" באתר של משרד האוצר בכתובת הבאה -
http://ozar.mof.gov.il/shoarights/benefits.html .

לעומת זאת, אם שעור הנכות שתוכר לו לבסוף עקב ההחמרה+תקנה 12 תעבור את ה-50%, רי שאותו ניצול יהיה עשוי להיות זכאי לתוספת של 2,761 ש"ח בחודש להכנסתו נכון היום לפי תקרת ההכנסה עבור דרגת הנכות החדשה שלו של 7,671 ש"ח לתגמול נצרך לפי ותה הטבלה. בנוסף לכך הוא יהיה עשוי להיות זכאי להנחות על הוצאות חשמל ובן
זוגו יהיה עשוי להיות זכאי לקצבת שאירים לכל ימי חייו ולא רק ל-3 שנים. שם קבלת כל אותן הטבות יש למלא ולהגיש למשרד האוצר את טופס הבקשה לתגמול זקק\נצרך שניתן להוריד מהאתר של משרד האוצר מהכתובת הבאה -

http://ozar.mof.gov.il/shoarights/forms/tagmul_nizkuk.pdf .



ניצולים שביקשו להגדיל את שיעור ההכרה בנזקים הנפשיים שהוכרה להם בעבר עקב השואה


ב-11.10.2011 ניתנו בבית המשפט המחוזי בתל אביב מספר פסקי דין העוסקים בניצולים שביקשו להגדיל את שיעור ההכרה בנזקים הנפשיים שהוכרה להם בעבר עקב השואה עקב החמרה במצבם לגבי הקצבה משהם מקבלים ממשרד האוצר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים. רובם המכריע של עשרות אלפי ניצולי שואה שעלו עד 1.10.1953 ומקבלים קצבה זו הוכרו להם בעבר נזקים נפשיים הקשורים לרדיפות הנאצים.  כמו כן אלפי הניצולים
מהמעגל השני שהוכרו בשנים האחרונות לאותה הקצבה (דהיינו, שלא היו במחנות, גטאות, מסתור\זהות בדויה, או אתר השמדה בתקופת השואה) יוכלו לקבל הכרה גם על מחלות הלב, יתר לחץ הדם, סכרת, מחלות עור מסויימות, ארוע מוחי והפרעות קצב; רק במידה ומוכרת להם נכות נפשית של 30% לפחות לפי מסקנות ועדת שני.

פסק דין אחד (ע"ו 37305-05-11 הלר נ' הרשות) עסק בניצול שואה שהוועדה הרפואית החליטה להכיר בו בגין מספר מחלות+תקנה 12 בשיעור של 79%. הניצול טען שדרגת הנכות הנפשית שנקבעה לו אינה משקפת את מצבו אשר הדרדר בשנים האחרונות ושהוועדה לא נימקה את החלטתה כראוי וכי "תמוהה התעקשות הוועדה שלא להעלות את שיעור נכותו אף לא באחוז אחד". המשמעות הכספית של אותה תוספת של אחוז אחד בלבד שהיתה מגדילה את שיעור הנכות
שהוכרה לו ל-80%, היא שכתוצאה מכך קצבתו היתה עולה בכ-900 ש"ח לחודש לפי הטבלה המופיעה באתר של משרד האוצר בכתובת הבאה - http://ozar.mof.gov.il/shoarights/benefits.html ).

בית המשפט דחה את טענתו כי החוק מאפשר להעלות את שיעור נכותו באחוז אחד ללא קשר למבחנים, כיוון שהועדה מוסמכת לפעול אך ורק לפי המבחנים המופיעים בתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) משנת 1956.את התקנות הנ"ל ניתן להוריד במלואן מהאתר של הביטוח הלאומי מהכתובת הבאה -http://www.btl.gov.il/Laws/Documents/SeferMivhanim.pdf.
כמו כן קבע בית המשפט כי לוועדה יש גם סמכות לפי תקנה 12 לתוספת של עד לרבע מסך הנכות שנקבעה.

מצד שני, בית המשפט קיבל את טענתו כי הוועדה לא עמדה בחובת ההנמקה וקבע כי "היקף ההנמקה הנדרשת תבחן בכל מקרה לפי נסיבותיו, ואולם, כדי לצאת ידי חובת החוק, נראה, כי ההנמקה חייבת לכל הפחות לשכנע את הקורא שאין בה טעות, שלא נשמט שיקול כשלהו, ושאין סיבה לפקפק בנכונות הדברים." כמו כן נקבע על ידי בית המשפט כי "אין חולק, כי הוועדה רשאית שלא לקבל את ממצאי חוות הדעת שהוגשו מטעם המערער. יחד עם זאת, מחויבת הוועדה לנמק את החלטותיה."
באותו המקרה נקבע כי הוועדה לא התייחסה לממצאים הסותרים שבחוות הדעת שהגיש אותו ניצול ולא ציינה האם היא מקבלת או דוחה אותם.  בית המשפט קבע גם כי "פרט לחובת ההנמקה המוטלת עליה, על הוועדה לתת לצדדים המופיעים בפינה הזדמנות להשמיע את טענותיהם, שכן שיקול הדעת המסור לה, חייב להתבסס על ראיות שתובאנה לפניה." לגבי אותו המקרה ציין בית המשפט כי בפני הוועדה לא היה המכתב שבו פירט אותו הניצול את תלאותיו בתקופת השואה אשר השפיעו
לטענתו על מצבו הנפשי וכן את טענתו כי לא התאפשר לו לקרוא מסמך זה בפני הוועדה. בסופו של דבר בית המשפט פסק כי התיק של אותו ניצול יחזור לועדה בכדי שתדון שוב בעניינו תוך בחינה מחדש את השינוי שחל במצבו הנפשי של אותו ניצול. את אותו פסק הדין ניתן להוריד ללא שמו הפרטי של הניצול מהכתובת הבאה - http://meidashoa.co.il/pdf/Mental1.pdf .

פסק דין נוסף שפורסם באותו היום (ע"ו 41659-07-11 חדאד נ' הרשות), עסק בניצול שהועדה הרפואית הכירה בפגימתו הנפשית לפי סעיף 34(ג) לאותן תקנות הביטוח הלאומי המאפשר הכרה של 20% (+תקנה 12 = 25%) ולאחר שהוא ערער לוועדה העליונה היא החליטה להכיר בפגימה הנפשית שלו לפי סעיף 34(ד) לאותן תקנות המאפשר הכרה של 30% (+ תקנה 12=37.5%). את פירוט סעיף 34 לאותן תקנות הקובעת את המבחנים ואחוזי ההכרה לגבי נכות
נפשית-פסיכוניורוטית ניתן להוריד מהכתובת הבאה - http://meidashoa.co.il/article.asp?menu_id=4&sub_menu_id=102&article_id=736
.

הניצול ערער לבית המשפט המחוזי וטען כי דרגת הנכות שנקבעה לו אינה משקפת נכונה את מצבו הנפשי וכי הוועדה פעלה בשרירותיות אשר קבעה דרגה זו. המשמעות הכספית של נושא זה הינו שהכרה בנכות נפשית לפי סעיף 34(ג) (20%) והכרה בנכות נפשית לפי סעיף 34(ד) (30%) נותנות לניצולים את אותה קצבת נכות בסיסית של עד 39.9% גם אם מופעלת תקנה 12 במלואה. לעומת זאת, הכרה לפי סעיף 34(ה) (50%) עשויה להגדיל את קצבת הנכות בכ-900 ש"ח לחודש לפי הדרגה שמעל 50%.
במידה ובנוסף לכך תופעל גם תקנה 12 ושיעור הנכות שתוכר לו תעבור את ה-60% הקצבה שלו תגדל בכ-1,300 ש"ח לחודש יחסית למצבו כיום בהתאם לטבלה הנ"ל.

בית המשפט קבע באותו המקרה כי גם במקרה זה לא עמדה הועדה בחובת ההנמקה תוך שהוא מציין את ההבדלים בין סעיף 35(ד) ל-34(ה) אשר יש להם כאמור לעיל משמעות גדולה גם לגודל הקצבה שיקבלו הניצולים - "משדרגת הנכות נקבעה לשיעור של שלושים אחוזים בגין הפגימה, תוך הפעלת סעיף 34(ד) למבחנים, על הוועדה לנמק מדוע סעיף זה הוא המתאים לתיאור מצבו של המערער ולא סעיף 34(ה)...שני המבחנים עוסקים בממצאים דומים - סימנים קליניים המגבילים את ההתאמה הסוציאלית ואת כושר העבודה-והשוני
בניהם הינו בדרגת החומרה. סעיף 34 (ד) עוסק בסימנים קליניים "ברורים" ואילו עניינו של סעיף 34(ה) בסימנים "מובהקים וקבועים שאין בהם הפסקות". חזקה על הוועדה, כטריבונל מקצועי-רפואי, שחבריה יודעים להבחין בין הסימנים השונים ולהגדיר אותם, ואולם בנימוקי הוועדה, שפורטו לעיל, לא נמצא הסבר להעדפתו של סעיף 34(ד). האמירה הלאקונית, לפיה המערער "אינו נמצא בטיפול פסיכיאטרי", אין בה די. ראוי היה שהוועדה תפרט נימוקיה, במסגרת חובת הנימוק מהחלה עליה, כגוף מעין שיפוטי.
לפיכך החלטתי לקבל את הערעור ולהחזיר את הדיון לוועדה הרפואית העליונה על מנת שתשוב ותבדוק את המערער ותיתן החלטה חדשה, תוך התייחסות לנתונים הרלבנטיים." את אותו פסק הדין ניתן להוריד ללא שמו הפרטי של הניצול מהכתובת הבאה - http://meidashoa.co.il/pdf/Mental2.pdf .

פסק דין נוסף שניתן באותו היום (40655-06-11 אדתו נ' הרשות) עוסק בניצול אשר הועדה הרפואית הכירה לו בפגימה נפשית בשיעור של 40% אולם היא גם קבעה כי אין מקום להפעיל את תקנה 12 בעניינו. בית המשפט ציין כי מעיון בתיק הרפואי של אותו ניצול עולה כי הוא סובל ממחלות רבות ושונות, אשר אינן קשורות לרדיפות, אך סביר להניח שהן משפיעות על מצבו הכללי וכי את גילו המתקדם של אותו ניצול. בית המשפט הוסיף כי לעניין תקנה 12 יש להתחשב גם בגילו המתקדם של אותו ניצול. לסיכום הוחלט בהסכמה כי התיק יוחזר לוועדה לדיון בהפעלת תקנה 12 כמפורט באותו פסק הדין שניתן להוריד ללא שמו הפרטי של הניצול מהכתובת הבאה - http://meidashoa.co.il/pdf/Mental3.pdf . המשמעות הכספית של הכרה לפי תקנה 12 באותו ניצול שואה עשויה להיות הגדלה של כ-450 ש"ח בקצבתו החודשית במידה וכתוצאה מכך הנכות שתוכר לו תעלה למדרגה של 50% ומעלה בהתאם לאותה  טבלה. יש לציין בהקשר זה פסק דין אחר שניתן באותו בית המשפט (ע"א 2513/07 קמפר נ' הרשות) אשר גם הוא עסק בניצול שואה שהוכרו לו 40% נכות ובו נפסק כי למרות שהיה ילד בתקופת השואה יש להפעיל לגביו את תקנה 12 ובית המשפט העלה את נכותו ל-50% - בנסיבות אלו ולנוכח הודעתה של ב"כ המשיבה [משרד האוצר] בעת הדיון לפניי כי "בדרך כלל מוסיפים רבע לאחוזי הנכות האחרים דהיינו במקרה זה במקום 40% יהיו 50%", הנני מורה על קבלת הערעור במובן זה שלשיעור הנכות הנפשית שנקבע למערער יתווסף רבע, דהיינו היא תועמד על 50% במקום על 40%. " - http://meidashoa.co.il/article.asp?menu_id=4&sub_menu_id=102&article_id=595
.
כמו כן, בפסק דין שניתן על ידי אותו בית המשפט לפני מספר חודשים (ע"ו 32608-03-11 שיינגוט נ' מדינת ישראל ) נקבע כי יש להחיל את תקנה 12 על מכלול הנכויות שהוכרו ולא רק על הנכות הנפשית בלבד  - "תכליתה של תקנה 12 להוסיף על שיעור הנכות שנקבע בשל מצבו הכללי של הנכה, ומצבו הכללי כולל גם פגימות אורטופדיות ואחרות ולא רק פגימות נפשיות." - http://www.meidashoa.co.il/pdf/Takana12.pdf .

חשוב לציין בהקשר זה כי לאחר הגדלת שיעור הנכות של הניצולים יש לבדוק האם הכנסתיו מכל מקור שהוא (לא כולל הכנסות בן זוגו) נמצאות מתחת לסף ההכנסה החדש לגמלת נזקק\נצרך בכתוצאה מהכרה זו. לשם דוגמה, ניצול שואה שהכנסותיו 5,000 ש"ח בחודש והוכרה לו נכות של עד 49.9%, הכנסתו זו גבוהה מסף ההכנסה המאפשרת זכאות לתגמול נזקק\נצרך המופרטת בטבלת "תקרת תגמול נזקק / נצרך" באתר של משרד האוצר בכתובת הבאה - http://ozar.mof.gov.il/shoarights/benefits.html .

לעומת זאת, אם שעור הנכות שתוכר לו לבסוף עקב ההחמרה+תקנה 12 תעבור את ה-50%, הרי שאותו ניצול יהיה עשוי להיות זכאי לתוספת של 2,761 ש"ח בחודש להכנסתו נכון להיום לפי תקרת ההכנסה עבור דרגת הנכות החדשה שלו של 7,671 ש"ח לתגמול נצרך לפי אותה הטבלה. בנוסף לכך הוא יהיה עשוי להיות זכאי להנחות על הוצאות חשמל ובן זוגו יהיה עשוי להיות זכאי לקצבת שאירים לכל ימי חייו ולא רק ל-3 שנים. לשם קבלת כל אותן הטבות יש למלא ולהגיש למשרד האוצר את טופס הבקשה לתגמול נזקק\נצרך שניתן להוריד מהאתר של משרד האוצר מהכתובת הבאה - http://ozar.mof.gov.il/shoarights/forms/tagmul_nizkuk.pdf .



הארכת המועד האחרון להגשת בקשות למענק ל-10.11.2011

הקרן לרווחה פרסמה היום באתר שלה כי בנוסף להארכת המועד האחרון להגשת בקשות למענק ל-10.11.2011 היא גם הורידה את סף הגיל של ניצולי שואה שעשויים להיות זכאים לאותו מענק לגיל 77 ומעלה (במקום 80).
כמו כן פרסמה הקרן את ההבהרות החשובות שלהלן לגבי אותו המענק: ·"על הבקשה לכלול את כל המסמכים הנדרשים. לאור הזמן הקצר לבדיקת הבקשות עד לתשלום, לא ניתן יהיה להגיש השלמת מסמכים לבקשות אלה. ·לא ניתן להשתמש בטפסי בקשות משנים קודמות. טפסי בקשה מעודכנים ניתן להוריד מאתר ·לא ניתן לקבל החזרים כנגד קבלות בגין תרופות ו/או מכשירי שמיעה. בקשות אשר יתקבלו לאחר התאריך 10.11.2011 - לא יטופלו ! "
טופס בקשה מעודכן לקבלת אותו מענק ניתן להוריד מהאתר של הקרן מהכתובת הבאה -  http://www.k-shoa.org/_Uploads/dbsAttachedFiles/tofmaanak241011.pdf .
אזהרה: המידע נועד למטרות מידע והגברת מודעות להטבות לניצולים והוא נכון למועד כתיבתו ועשוי להשתנות בעתיד. ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית ו/או תחליף להם ו/או המלצה לנקיטת אמצעים ו/או הימנעות מהם. המידע להלן איננו כולל את מלוא היקף הסוגיות או הנסיבות האישיות השונות אשר יש לקחת בחשבון למיצוי מלא של זכויות קורבנות רדיפות הנאצים. משום כך מומלץ לפנות לייעוץ או לרשות המוסמכת לפני ביצוע פעולה כלשהי בהסתמך על מידע זה.  המחבר אינו נושא
באחריות כלשהי כלפי הקורא וכל הסתמכות על האמור לעיל הינה באחריות המסתמך ועל דעתו בלבד.החמרה במצב הנכות

-8.9.2011 פורסם לראשונה באתר בתי המשפט פסק דין שניתן לפני מספר חודשים על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב בנושא יישום תקנה 12 לגבי החמרות מצב נכות ממשרד האוצר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים.

תקנה 12 לתקנות נכי רדיפות הנאצים (קביעת דרגת נכות) קובעת כי :
"הועדה רשאית לקבוע דרגת נכות קטנה או גדולה עד רבע מזו שנקבעה במבחנים, בשים לב למקצועו, גילו או מינו של נכה, ובלבד שדרגת הנכות לא תעלה על 100%. "

פסק דין זה (ע"ו 32608-03-11 שיינגוט נ' מדינת ישראל ) עסק בניצולת שואה אשר הגישה בקשה להכרה בהחמרת מצבה הבריאותי לפי אותו החוק וערערה על החלטות הועדות הרפואיות לגבי בקשה זו. בנה של הניצולה שייצג אותה בדיון בבית המשפט, טען בין השאר כי איננו מבין על סמך מה הועדות הרפואיות נתנו לה תוספת של  3% בלבד. הוא גם טען שזה לא ראוי שסך אחוזי הנכות המוכרים שלה גדלו ל-69.66%, כך שחסרו לה 0.34% בלבד בכדי שהיא תעלה לדרגה אשר תאפשר לה תוספת כספית לקצבתה החודשית.
נכון להיום, ניצול שואה שדרגת נכותו לפי חוק נכי רדיפות הנאצים היא בין 60% ל-69.9%, קצבת הנכות שהוא אמור לקבל לפי אותו החוק הינה 3,164 ש"ח לחודש. ואילו מי שדרגת נכותו מתחילה ב-70%, קצבת הנכות שלו עולה ל-3,609 ש"ח לחודש -

http://ozar.mof.gov.il/shoarights/benefits.html .
כך שבמקרה זה, גם אם ערעור הניצולה יגרום לבסוף לתוספת קטנה כשליש האחוז לאחוזי הנכות המוכרים שלה, עשויה להיות לכך משמעות של תוספת של למעלה מ-5,000 ש"ח בשנה לקצבת הנכות שהיא מקבלת לפי אותו החוק.

בית המשפט פסק באותו פסק הדין, בין השאר, כי "לא ברור כיצד החליטה הועדה ליישם את הוראות תקנה 12 רק על חלק מהנכויות המוכרות. להשקפתי תכליתה של תקנה 12 להוסיף על שיעור הנכות שנקבע בשל מצבו הכללי של הנכה, ומצבו הכללי כולל גם פגימות אורטופדיות ואחרות ולא רק פגימות נפשיות.
אשר על כן הערעור מתקבל, הדיון מוחזר לועדה העליונה אשר תייחס להחמרה שחלה במצבה של המערערת [הניצולה] בשל הדכאון ממנו היא סובלת וכן להחלת תקנה 12 על מכלול הנכויות ולא על הנכות הנפשית בלבד."
את פסק הדין ניתן להוריד ללא שמה הפרטי של הניצולה מהכתובת הבאה -

http://www.meidashoa.co.il/pdf/Takana12.pdf .


ניצולים שעלייתם עוכבה על ידי הסוכנות לאחר התאריך הקובע לקצבה מהאוצר

תקנה 12 לתקנות נכי רדיפות הנאצים (קביעת דרגת נכות) קובעת כי :
"הועדה רשאית לקבוע דרגת נכות קטנה או גדולה עד רבע מזו שנקבעה במבחנים, בשים לב למקצועו, גילו או מינו של נכה, ובלבד שדרגת הנכות לא תעלה על 100%. "

תקנה 12 לתקנות נכי רדיפות הנאצים (קביעת דרגת נכות) קובעת כי :
"הועדה רשאית לקבוע דרגת נכות קטנה או גדולה עד רבע מזו שנקבעה במבחנים, בשים לב למקצועו, גילו או מינו של נכה, ובלבד שדרגת הנכות לא תעלה על 100%. "

פסק דין זה (ע"ו 32608-03-11 שיינגוט נ' מדינת ישראל ) עסק בניצולת שואה אשר הגישה בקשה להכרה בהחמרת מצבה הבריאותי לפי אותו החוק וערערה על החלטות הועדות הרפואיות לגבי בקשה זו. בנה של הניצולה שייצג אותה בדיון בבית המשפט, טען בין השאר כי איננו מבין על סמך מה הועדות הרפואיות נתנו לה תוספת של  3% בלבד. הוא גם טען שזה לא ראוי שסך אחוזי הנכות המוכרים שלה גדלו ל-69.66%, כך שחסרו לה 0.34% בלבד בכדי שהיא תעלה לדרגה אשר תאפשר לה תוספת כספית לקצבתה החודשית.
נכון להיום, ניצול שואה שדרגת נכותו לפי חוק נכי רדיפות הנאצים היא בין 60% ל-69.9%, קצבת הנכות שהוא אמור לקבל לפי אותו החוק הינה 3,164 ש"ח לחודש. ואילו מי שדרגת נכותו מתחילה ב-70%, קצבת הנכות שלו עולה ל-3,609 ש"ח לחודש -

http://ozar.mof.gov.il/shoarights/benefits.html .
כך שבמקרה זה, גם אם ערעור הניצולה יגרום לבסוף לתוספת קטנה כשליש האחוז לאחוזי הנכות המוכרים שלה, עשויה להיות לכך משמעות של תוספת של למעלה מ-5,000 ש"ח בשנה לקצבת הנכות שהיא מקבלת לפי אותו החוק.

בית המשפט פסק באותו פסק הדין, בין השאר, כי "לא ברור כיצד החליטה הועדה ליישם את הוראות תקנה 12 רק על חלק מהנכויות המוכרות. להשקפתי תכליתה של תקנה 12 להוסיף על שיעור הנכות שנקבע בשל מצבו הכללי של הנכה, ומצבו הכללי כולל גם פגימות אורטופדיות ואחרות ולא רק פגימות נפשיות.
אשר על כן הערעור מתקבל, הדיון מוחזר לועדה העליונה אשר תייחס להחמרה שחלה במצבה של המערערת [הניצולה] בשל הדכאון ממנו היא סובלת וכן להחלת תקנה 12 על מכלול הנכויות ולא על הנכות הנפשית בלבד."
את פסק הדין ניתן להוריד ללא שמה הפרטי של הניצולה מהכתובת הבאה -

http://www.meidashoa.co.il/pdf/Takana12.pdf .
 

-8.9.2011 פורסם לראשונה באתר בתי המשפט פסק דין שניתן לפני מספר חודשים על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב בנושא יישום תקנה 12 לגבי החמרות מצב נכות ממשרד האוצר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים.

פסק דין זה (ע"ו 32608-03-11 שיינגוט נ' מדינת ישראל ) עסק בניצולת שואה אשר הגישה בקשה להכרה בהחמרת מצבה הבריאותי לפי אותו החוק וערערה על החלטות הועדות הרפואיות לגבי בקשה זו. בנה של הניצולה שייצג אותה בדיון בבית המשפט, טען בין השאר כי איננו מבין על סמך מה הועדות הרפואיות נתנו לה תוספת של  3% בלבד. הוא גם טען שזה לא ראוי שסך אחוזי הנכות המוכרים שלה גדלו ל-69.66%, כך שחסרו לה 0.34% בלבד בכדי שהיא תעלה לדרגה אשר תאפשר לה תוספת כספית לקצבתה החודשית.
נכון להיום, ניצול שואה שדרגת נכותו לפי חוק נכי רדיפות הנאצים היא בין 60% ל-69.9%, קצבת הנכות שהוא אמור לקבל לפי אותו החוק הינה 3,164 ש"ח לחודש. ואילו מי שדרגת נכותו מתחילה ב-70%, קצבת הנכות שלו עולה ל-3,609 ש"ח לחודש -

http://ozar.mof.gov.il/shoarights/benefits.html .
כך שבמקרה זה, גם אם ערעור הניצולה יגרום לבסוף לתוספת קטנה כשליש האחוז לאחוזי הנכות המוכרים שלה, עשויה להיות לכך משמעות של תוספת של למעלה מ-5,000 ש"ח בשנה לקצבת הנכות שהיא מקבלת לפי אותו החוק.

בית המשפט פסק באותו פסק הדין, בין השאר, כי "לא ברור כיצד החליטה הועדה ליישם את הוראות תקנה 12 רק על חלק מהנכויות המוכרות. להשקפתי תכליתה של תקנה 12 להוסיף על שיעור הנכות שנקבע בשל מצבו הכללי של הנכה, ומצבו הכללי כולל גם פגימות אורטופדיות ואחרות ולא רק פגימות נפשיות.
אשר על כן הערעור מתקבל, הדיון מוחזר לועדה העליונה אשר תייחס להחמרה שחלה במצבה של המערערת [הניצולה] בשל הדכאון ממנו היא סובלת וכן להחלת תקנה 12 על מכלול הנכויות ולא על הנכות הנפשית בלבד."
את פסק הדין ניתן להוריד ללא שמה הפרטי של הניצולה מהכתובת הבאה -

http://www.meidashoa.co.il/pdf/Takana12.pdf .

 

תקנה 12 לתקנות נכי רדיפות הנאצים (קביעת דרגת נכות) קובעת כי :
"הועדה רשאית לקבוע דרגת נכות קטנה או גדולה עד רבע מזו שנקבעה במבחנים, בשים לב למקצועו, גילו או מינו של נכה, ובלבד שדרגת הנכות לא תעלה על 100%. "

פסק דין זה (ע"ו 32608-03-11 שיינגוט נ' מדינת ישראל ) עסק בניצולת שואה אשר הגישה בקשה להכרה בהחמרת מצבה הבריאותי לפי אותו החוק וערערה על החלטות הועדות הרפואיות לגבי בקשה זו. בנה של הניצולה שייצג אותה בדיון בבית המשפט, טען בין השאר כי איננו מבין על סמך מה הועדות הרפואיות נתנו לה תוספת של  3% בלבד. הוא גם טען שזה לא ראוי שסך אחוזי הנכות המוכרים שלה גדלו ל-69.66%, כך שחסרו לה 0.34% בלבד בכדי שהיא תעלה לדרגה אשר תאפשר לה תוספת כספית לקצבתה החודשית.
נכון להיום, ניצול שואה שדרגת נכותו לפי חוק נכי רדיפות הנאצים היא בין 60% ל-69.9%, קצבת הנכות שהוא אמור לקבל לפי אותו החוק הינה 3,164 ש"ח לחודש. ואילו מי שדרגת נכותו מתחילה ב-70%, קצבת הנכות שלו עולה ל-3,609 ש"ח לחודש -

http://ozar.mof.gov.il/shoarights/benefits.html .
כך שבמקרה זה, גם אם ערעור הניצולה יגרום לבסוף לתוספת קטנה כשליש האחוז לאחוזי הנכות המוכרים שלה, עשויה להיות לכך משמעות של תוספת של למעלה מ-5,000 ש"ח בשנה לקצבת הנכות שהיא מקבלת לפי אותו החוק.

בית המשפט פסק באותו פסק הדין, בין השאר, כי "לא ברור כיצד החליטה הועדה ליישם את הוראות תקנה 12 רק על חלק מהנכויות המוכרות. להשקפתי תכליתה של תקנה 12 להוסיף על שיעור הנכות שנקבע בשל מצבו הכללי של הנכה, ומצבו הכללי כולל גם פגימות אורטופדיות ואחרות ולא רק פגימות נפשיות.
אשר על כן הערעור מתקבל, הדיון מוחזר לועדה העליונה אשר תייחס להחמרה שחלה במצבה של המערערת [הניצולה] בשל הדכאון ממנו היא סובלת וכן להחלת תקנה 12 על מכלול הנכויות ולא על הנכות הנפשית בלבד."
את פסק הדין ניתן להוריד ללא שמה הפרטי של הניצולה מהכתובת הבאה -

http://www.meidashoa.co.il/pdf/Takana12.pdf .
 

 

ב-24.8.2011 ניתן פסק דין בבית המשפט השלום בחיפה שסקר את ההתפתחות שהיתה בשנתיים האחרונות בבתי המשפט השונים בישראל בנושא ניצולי שואה שעלייתם עוכבה על ידי הסוכנות מטעם מדינת ישראל ומשום כך עלו לאחר 1.10.1953 ולכן תביעתם לקבל קצבה מהאוצר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים נדחתה:

בשנת 2009 ניתן לראשונה על ידי בית המשפט השלום בתל אביב פסק דין הקובע כי כאשר מדינת ישראל, לרבות הסוכנות היהודית, עיכבה עלייה ארצה של ניצול שואה אל מעבר למועד הקובע - 1.10.1953, אזי היא מנועה מלטעון אי זכאות של אותו ניצול שואה לקצבה מהאוצר לפי אותו החוק.

אולם, כבר בסוף אותה השנה ניתן פסק דין בבית המשפט המחוזי הגבוה יותר, הקובע כי המגבלה בחוק לגבי עלייה עד 1.10.1953 הינה חד-משמעית וברורה ולא ניתן לסטות ממנה גם אם התקיימו נסיבות חריגות.

במהלך שנת 2010 גם בית המשפט השלום בתל אביב חזר בו מהחלטתו בשנה הקודמת וקבע במספר פסקי דין שניצול שואה איננו זכאי גם אם החל את מסעו לישראל לפני המועד הקובע ועוכב על ידי המדינה.

אולם, בשנת 2011 ניתן פסק דין על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב שכן קיבל טענה זו במקרה המיוחד שבו העיכוב בעלייה היה לפי דרישת הסוכנות ולצורך גיוס אותו ניצול שואה לעזור בהעלאת אנשים לארץ ישראל ושמיד לאחר מכן עלה ארצה.
המדובר בפסק הדין ע"א 11437-04-10 פלד נ' הרשות, שעסק בניצול שואה שיצא מטוניס עוד מהלך אוגוסט 1952 והוא טען כי עלייתו לישראל עוכבה עד לאחר ה-1.10.1953 על ידי הסוכנות היהודית שגוייס על-ידה לעבוד בשירותיה שנזקקה על מנת להמשיך ולארגן את מפעל העלייה לישראל מצרפת.
בית המשפט קיבל את הטענה כי מדינת ישראל מנועה מלטעון כי ניצול זה איננו זכאי עקב עלייה לאחר המועד הקובע "לאור נסיבות המקרה המיוחדות שהביאו לאיחור קצר של המועד הקובע, כאשר האיחור נכפה למעשה על המערער שגוייס למשימה ציונית על-ידי הסוכנות היהודית, שנעזרה במערער על מנת לסייע בהעלאתם של יהודים נוספים לארץ ישראל, ומיד עם תום המשימה וסיום המניעות עלה המערער לארץ." (ההדגשים נוספו
במקור על ידי בית המשפט).

בכך הבחין בית המשפט בין אותן נסיבות מיוחדות של אותו ניצול לבין פסק דין אחר שבו נדחתה אותה טענה לגבי ניצולים שעלייתם עוכבה כתוצאה מתקלה באונייה שלא היתה תוצאה של "יד מכוונת" של המדינה, או מפסק דין אחר שבו נדחה ניצול שואה אשר ה"איחור" בעלייתו לישראל לא היה של כחודש ימים כי אם שנים ארוכות לאחר לאחר סיום משימתו בגולה.

לגבי אותו המקרה של ניצול שואה שגוייס לשירות הסוכנות ורק עקב כך לא עלה לישראל לפני 1.10.1953 ומיד עם סיום משימתו והסרת המניעות עלה ארצה, קבע בית המשפט כי "המדינה אינה יכולה להתנער מהנ"ל וזאת משהמערער ציית ל"צו השעה" ו"לדין התנועה" וקיבל על עצמו משימה שהוטלה עליו על ידי המדינה. והתנהגות אחרת של המדינה אינה צודקת ואינה ראויה, ולכן קמה מניעות כלפי המדינה מלטעון שהמערער אינו "עולה"
בלשונו הפורמאלית של החוק"
את פסק דין פלד הנ"ל, שהוא נכון להיום החריג היחידי שאושר לגבי עלייה של ניצול שואה שעלה לישראל לאחר 1.10.1953 ושלא השתנה על ידי בית משפט גבוה יותר, ניתן להוריד ישירות מהאתר של בתי המשפט מהכתובת הבאה -
http://www.court.gov.il/BookReader/getbook.asp?path=%5C%5C172.25.40.101%5Cid
c_repository2%5C919%5C840%5C06b82889c76e436783b6cc1d040f3c44&OlvDataProto=fi
le&Language=Hebrew&Hebrew=1&ReaderStyle=ILCourts&h=7BB60C5930E94810A2CF146D1
09D8F5A&OnePageMode=1



ניצולים אשר תביעתם לקבלת קצבה נדחתה מכיוון שהם שהו שנים רבות בחו"ל לפני מועד פנייתם לקבלת אותה הקצבה

ב-22.8.2011 ניתנו בבית המשפט השלום בתל אביב פסקי דין שעסקו בניצולים אשר תביעתם לקבלת קצבה ממשרד האוצר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים נדחתה מכיוון שהם שהו שנים רבות בחו"ל לפני מועד פנייתם לקבלת אותה הקצבה (ניצולים שכבר החלו לקבל את אותה קצבה יכולים להמשיך ולקבל אותה בתנאים המפורטים באותו החוק ואשר ניתן להוריד אותם בכתובת הבאה -
http://www.knesset.gov.il/privatelaw/data/16/3/28_3_2.rtf ).

סעיף 3 לחוק נכי רדיפות הנאצים קובע כי בכדי שניצולי שואה יוכלו לקבל את הקצבה לפי אותו החוק, לא מספיק לעבור רדיפה מוכרת בשואה ולעלות לישראל עד-1.10.1953, אלא נדרשת גם אזרחות ותושבות ישראלית החל מ-1.4.1957 (המועד שבו נכנס אותו החוק לתוקף).

פסק דין אחד (ו"ע 373622-10-10 בר חמא נ' משרד האוצר), עסק בניצול שואה שתביעתו נדחתה על ידי משרד האוצר כיוון ששהה בחו"ל במשך 31 שנים מ-1967 ועד 1998.
אותו הניצול טען כי במהלך כל אותה תקופה ששהה בחו"ל ביקר בארץ מדי שנה וגם שילדיו עלו אף הם לישראל.
בית המשפט קבע כי אותן נסיבות מצביעות על קיומה של זיקה רציפה שלו לישראל ועל כוונה ממשית לחזור אליה כפי שאכן עשה לבסוף, ומשום כך אין למנוע ממנו לקבל את התגמולים מאוצר לפי אותו החוק. את אותו פסק הדין, ניתן להוריד ללא שמו הפרטי של הניצול, מהכתובת הבאה -
http://www.meidashoa.co.il/pdf/Abroad1.pdf .
פסק הדין השני (ו"ע 40031-05-10 שורצבלט נ' משרד האוצר) עסק בניצולת שואה שתביעתה נדחתה על ידי משרד האוצר כיוון ששהתה בחו"ל במשך 44 שנים מ-1958 ועד 2002 במהלכן ביקרה בישראל 3 פעמים בלבד. אותה ניצולה טענה כי לאורך כל אותן השנים התכוונה לחזור לישראל אך מצוקה כלכלית מנעה ממנה לבקר בישראל לעיתים קרובות יותר וזו גם הסיבה העיקרית לכך שנשארה להתגורר בחו"ל בכדי להבטיח לעצמה פנסיה מאותה מדינה לפני שתחזור לישראל.   כמו כן שתיים מבנותיה עלו לישראל לפניה.
בית המשפט קבע שגם היא עומדת בתנאי החוק כיוון ש"בהתחשב במכלול הנסיבות, אנו מקבלים את הערר לעניין התושבות הרצופה. דחיית הערר משמעה הותרת העוררת [הניצולה] ללא אפשרות לקבל תגמולים בישראל ומחוצה לה, למרות שפורמאלית אזרחותה הישראלית מנעה ממנה לקבל תגמולים מגרמניה. תוצאה זו נראית בלתי צודקת בעיננו. עוד נעיר, בהנחה שלעוררת עילת נרדפות מוכרת וכך נראה על פניו, כי העובדה שלא חייתה בישראל שנים רבות, "פטרה" את המשיבה [משרד האוצר] מתשלום תגמולים עבור אותן שנים."
את אותו פסק הדין, ניתן להוריד ללא שמה הפרטי של הניצולה, מהכתובת הבאה -
http://www.meidashoa.co.il/pdf/Abroad2.pdf.
יש
לציין כי ניצולי שואה שהיו במחנה או בגטו מוכר עשויים להיות זכאים לקצבה ממשרד האוצר גם אם עלו לישראל אחר 1953 לפי חוק אחר (חוק ההטבות לניצולי שואה). גם ניצולים שהיו לפחות 18 חודש במסתור\ זהות בדויה תחת סכנת חיים בשלטון הנאצי\בעלי בריתו עשויים להיות זכאים לקצבה מקרן סעיף 2 של ועידת התביעות ללא קשר לשנת העלייה ומשך התושבות.
אולם מכיוון שהניצולים באותם פסקי הדין היו מה"מעגל השני" (באותם שני המקרים - בריחה לברה"מ ושהייה שם כל תקופת המלחמה), הדרך היחידה שלהם לקבל קצבה בגין רדיפות הנאצים היתה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים המיועד אך ורק למי שעלה עד 1.10.1953 ושמר על תושבות ישראלית רצופה משנת 1957.


פסק דין חדש של העליון לגבי אי תשלום ממועד התביעה
הראשון עבור עוצר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים

ב-11.8.2011 ניתן פסק דין בבית המשפט העליון בנוגע לסוגייה ממתי יש לשלם קצבאות לאלפי ניצולים ששהו בעוצר בתקופת השואה, עלו לשראל עד 1.10.1953 והוכרו לקצבה ממשרד האוצר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים.

הניצולה שהגישה את הערעור טענה כי יש לשלם לה את הקצבה ממועד תביעתה הראשון לאותה הקצבה בסוף שנות ה-90. עקרון זה חל גם לגבי ניצולים שהוכרו בגין רדיפה שונה מאותן מדינות, כגון ניצולים שהוכרו בגין גירושים וקיבלו לבסוף את הקצבה ממועד תביעתם הראשונית.

בית המשפט העליון פסק כי יש לאמץ את הכללים שנקבעו בבית המשפט השלום והמחוזי בנוגע להכרה בעוצר לפי חוק זה כדלקמן:
"א. בתביעות שהוגשו בעבר וטרם ניתנה בהן החלטת המשיבה [משרד האוצר] או בעררים התלויים ועומדים, התגמול ישולם מראשית החודש אשר בו נקבעה ההלכה בעניין גרנות (1.10.2005)
ב. בתביעות מחודשות של תובעים שפנו בעבר בטענת עוצר אך נדחו ואין בגינן ערר תלוי ועומד, התגמול ישולם ממועד החלטת ועדת העררים בעניין הרשקו (מאי 2008) .
ג. בתביעות חדשות של תובעים, התגמול ישולם מיום הפנייה למשיבה. " בית המשפט העליון הוסיף וקבע כי "רטרוספקטיביות חלקית זו אכן מאזנת כראוי - ועמד על כך בית המשפט המחוזי - בין האינטרס הקיים להקיף קבוצות רבות ככל הניתן של נפגעי רדיפות הנאצים לבין האינטרס שהרחבת מעגל הזכאים, כאמור, ומתן אפשרות למי שלא הוכר בעבר לשוב ולתבוע, לא תכביד יתר על המידה על הקופה הציבורית. "
את פסק הדין הנ"ל (רע"א 61/11 אינסלר נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות הנאצים),


ניצולי שואה המקבלים רנטות יהיו זכאים גם לגמלת סיעוד

תוקן העוול: ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת בראשות ח"כ חיים כץ (ליכוד), אישרה היום (ד') לקריאה שנייה ושלישית את הצעת החוק של יו"ר הוועדה ח"כ חיים כץ ורחל אדטו (קדימה), לפיה לא יוכללו הרנטות המשולמות מחו"ל לניצולי שואה בחישוב זכאותו של קשיש לקבלת גמלת סיעוד. כתוצאה מכך, אלפי ניצולי שואה יעמדו במבחן ההכנסות המזכה בקבלת גמלת סיעוד, ולא ייאלצו להפסיד אותה בשל קבלת הרנטה (כיום, קבלת גמלת סיעוד מלאה מותנית בהכנסה חודשית הנמוכה מ - 8,307 שקלים בחודש ליחיד. הרנטות נחשבות חלק מההכנסה, כך שזכאותם של ניצולים קשישים רבים נפגעת).

ניצולים אשר יפנו בעצמו למוסד לביטוח לאומי לצורך קבלת הגמלה ויימצאו זכאים לה, יקבלו אותה מיידית. במקביל, המוסד לביטוח לאומי יפעל לאתר ביוזמתו ניצולי שואה שיהיו זכאים בעקבות החוק לגמלת סיעוד, והם יקבלו את הגמלה תוך שלושה חודשים.

יו"ר הוועדה ויוזם הצעת החוק, ח"כ חיים כץ: "אני חש סיפוק על שאושר החוק החשוב הזה, אך חש צער גדול על שלא אושר עד כה ורבים מניצולי השואה לא זכו לקצור את פירותיו. ההצעה תונח עוד היום על שולחן מליאת הכנסת, על מנת שתעבור בשבוע הבא ונעזור ולו במעט לאלה שסבלו כל כך הרבה מאלה שרצו להשמידנו".

 

בנוסח הצעת החוק פורטו סוגי הרנטות שלא יחושבו לצורך הזכאות לגמלת סיעוד. לבקשת יו"ר הוועדה ח"כ חיים כץ, הוספה לפניהם ליתר ביטחון המילה "כגון", על מנת להבטיח שאם קיימות רנטות נוספות שלא נכללו בדברי החוק, גם הן לא ייכללו בחישוב. דב בארי, רכז הרווחה באגף התקציבים במשרד האוצר, ביקש לאפשר לשר האוצר להסתייג מהמילה "כגון", ובכך עשוי היה לגרום לעיכוב אישור הצעת החוק. ח"כ כץ קרא לו לשוב ולשקול את ההסתייגות אותה כינה "מיותרת", ואכן לאחר התייעצות טלפונית שקיים בארי בוטלה ההסתייגות.

יו"ר עמותת כן לזקן, נתן לבון, ביקש מחברי הוועדה להיטיב גם עם ניצולי שואה המקבלים קצבאות ממדינת ישראל. כץ השיב לו: "לא תמיד ניתן לתקן הכל בבת אחת. לו היינו כוללים סעיף כזה, משרד האוצר היה מתנגד לחוק והטיפול בו היה אורך זמן רב.  בזמן זה היו הולכים לעולמם ניצולים רבים אשר יכולים לקבל גמלה כבר עכשיו".

 

מחלות לב ואוסטאוארתריטיס עקב השואה

בשבוע שעבר ניתנו מספר פסקי דין חדשים על ידי בית המשפט השלום בחיפה המבהירים האם ובאילו תנאים ניתן להכיר בסוגי מחלות לב שונים ואוסטאוארתריטיס עקב השואה לניצולי שואה המקבלים קצבאות ממשרד האוצר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים.

ב-17.7.2011 ניתן פסק דין לגבי מחלת לב מוסבת - דהיינו שנבעה כתוצאה ממחלות אחרות שהוכרו (ו"ע 9802-01-11 נאור נ' משרד האוצר). פסק הדין עסק בניצול שואה שלמרות שמחלת הלב התגלתה אצלו מאוחר יותר מהקריטריונים שנקבעו בועדת שני, הוא טען כי יש להכיר בה עקב כך שהוא סובל גם מסכרת ולחץ דם שהתפרצו עוד בעבר במסגרת אותם הקריטריונים והמהווים סיכון משמעותי להופעת מחלת הלב גם לאחר מכן.

בית המשפט קבע כי למרות שיש קשר בין המחלות, כל אחת מהן אמורה כיום להיבדק באופן עצמאי לגבי מועד התפרצותה לפי הקריטריונים הקיימים כיום - "הגם שועדת שני דנה בשעתו בשלושת המחלות הקשורות לכאורה האחת בשנייה (סוכרת, יתר לחץ דם ולב) היא בחרה בסופו של יום לראות בכל אחת מהמחלות כמחלה עצמאית ולא כמחלה מוסבת ודרשה גילוי ספציפי של כל אחת מהמחלות. זהו הדין כעת וכל מחלה מהשלוש נבחנת לאור מועד גילויה. "

בית המשפט הוסיף וציין כי ועדת שני בודקת היום את סוגיית ההכרה במחלות מוסבות. בנוסף לכך, באתר של הקרן לרווחה פורסם מכתב שכתב יו"ר ועדת שני, שבו נכתב כי לגבי סוכרת, יתר לחץ דם ומחלת לב - "תהיה בקרוב הכרה בחלק מהמקרים בסיבוכים של שבץ מוחי (Stroke) הפרעות קצב לב."


הכרה בפגימות שיניים

כ-27.6.2011 התקבל פסק דין חדש בבית המשפט השלום בחיפה לגבי ניצולת שואה שהפגימות בחלק בשיניה הוכרו בעבר והיא ביקשה הכרה גם ביתר שיניה אשר רובן נעקרו בשנים האחרונות ומשום כך היא נזקקת לתותבות (ו"ע 1149-03-11 אליצור נ' משרד האוצר).

למרות שאותה ניצולה טענה שהמצב של יתר שיניה שלא הוכרו בעבר נגרם עקב תנאי המחייה הקשים שמהם סבלה בתקופת השואה, הרופא מטעם משרד האוצר קבע כי אין קשר בין אובדן השיניים הנוספות לבין השואה. כמו כן היא גם לא הביאה כל תיעוד בדבר הטיפולים ומועדיהם לאורך השנים וגם לא חוות דעת מבוססת להוכחת הקשר הסיבתי בינם לבין השואה.

אולם בית המשפט קבע כי למרות זאת לא ניתן להתעלם מכך שהפגימות בחלק בשיניה הוכרו בעבר לא בשל מכה או אירוע ממוקד אלא בגין תנאי מחייה וכי יש להניח כי הקשר בין השואה לפגימות ביתר שיניה דומה לפגימות בשיניים שהוכרו בעבר - "שיניו של אדם מתפתחות באופן ובמועדים דומים ויש להניח כי השפעת התנאים על מקצת השיניים לא צריכה להיות שונה בהרבה מהשפעתה על שאר השיניים."

בשל כך פסק בית המשפט כי יש להכיר גם בפגימה ביתר השיניים של הניצולה שטרם הוכרו בשיעור של 50% בגין הרדיפות בשואה.

בעותק פסק הדין הנ"ל ללא שמה הפרטי של הניצולה, ניתן לעיין בכתובת הבאה -
http://www.meidashoa.co.il/pdf/Dental.pdf .
אזהרה: המידע נועד למטרות מידע והגברת מודעות לזכויות הניצולים בישראל ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית ו/או תחליף להם ו/או המלצה לנקיטת אמצעים ו/או הימנעות מהם.עכ



תשלומים רטרואקטיביים

פסק הדין עסק בניצולת שואה אשר תארה את העוצר שבו שהתה בתקופת השואה עוד במועד פנייתה הראשונה למשרד האוצר בשנת 1998 ובשאלה מאיזה מועד היא אמורה לקבל התשלום לפי חוק נכי רדיפות הנאצים.

בית המשפט ציין כי פסקי דין הקודמים של בית המשפט השלום והמחוזי בנושא זה אמנם קבעו כי עבור עילת עוצר בשואה יש לשלם רק החל מאוקטובר 2005 גם אם אותם ניצולים תיארו אותו בתביעותיהם למשרד אוצר שנים רבות לפני כן.

אולם, בית המשפט פסק כי קביעה זו עומדת בסתירה לפסק דין של בית המשפט העליון (הלכת ארלזוב) אשר יש לה מעמד גבוה יותר מזה של פסקי הדין של בית המשפט השלום או המחוזי, ובה נקבע כי תשלום רטרואקטיבי ממועד התביעה הראשונית לפי אותו החוק מהווה פשרה ראויה בין תשלום רטרואקטיבי ממועד הנרדפות לבין תשלום מכאן להבא. בית המשפט ציין גם בפסק דינו כי עקרון התשלום הרטרואקטיבי ממועד הבקשה הראשונית
תואם גם הלכה חדשה אחרת של בית המשפט העליון (הלכת 'השנים האבודות') וכן כי בית המשפט העליון פסק במפורש כי שיקולי תקציב הינם בלתי רלבנטיים לפרשנות המשפטית של זכויות ניצולי שואה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים (הלכת גרנות).
 לאור כל ההלכות הנ"ל של בית המשפט העליון קבע בית המשפט בפסק דינו כי "הערר מתקבל, בעילת העוצר. התגמול ישולם לעוררת ממועד הגשת הבקשה לתגמול: קרי מיום 1.2.1998.".
את פסק הדין ללא שמה הפרטי של הניצולה ניתן להוריד בכתובת הבאה -

http://www.meidashoa.co.il/pdf/16-Curfew%20Retroactive.pdf .

חשוב לציין שוב כי המדובר בפסק דין של בית המשפט השלום שעליו יש למשרד האוצר סמכות לערער לבית משפט גבוה יותר.


תשלומים רטרואקטיביים לניצולי שואה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים

פסק דין חדש לגבי תשלומים רטרואקטיביים לניצולי שואה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים 
ב-1.7.2010 ניתן פסק דין חדש בבית המשפט המחוזי בתל אביב שעשויות להיות לו השלכות לגבי קבלת תשלומים רטרואקטיביים של עשרות אלפי ש"ח לניצולי שואה אשר תביעתם לקצבה ממשרד האוצר נדחתה בעבר; כאשר החלטת הדחייה לא נשלחה אליהם בדואר רשום כמתחייב בחוק, והם הפכו לזכאים לאחר מכן והחלו לקבל את אותה הקצבה מהאוצר רק החל מאותו מועד מאוחר.
יש לציין כי יתכן כי טרם נאמרה המילה האחרונה בנושא זה כיוון שבסמכותו של משרד האוצר גם להחליט על הגשת בקשת רשות לערער על פסק דין זה לבית המשפט העליון.

השאלה שעלתה באותו פסק דין הייתה האם עצם העובדה שהחלטה הדחייה על תביעתם הראשונה לא נשלחה אליהם בדואר רשום כמתחייב בחוק, מאפשרת להם להגיש ערר על אותה החלטה שנים לאחר מכן ובכך לקבל תשלומים רטרואקטיביים עבור אותן השנים כפי שנקבע בעבר; גם אם קיימת אינדיקציה ברורה לכך שהם ידעו על החלטת הדחייה  (כמו במקרים בהם עורכי הדין שלהם ידעו על אותה החלטה הדוחה את תביעתם הראשונה).

בית המשפט פסק כי אין מקום לבדוק האם אכן הייתה אינדיקציה ברורה לידיעה על הודעת הדחייה במקרה והיא לא נשלחה בדואר רשום "גם אם חלק מהניצולים המגישים ערר למרות שהחלטתם נדחתה, "נהנים" מכך שהם מקבלים את זכאותם ממועד הגשת התביעה".

בית המשפט ציטט בפסק דינו את דברי בית המשפט העליון כי "חוק נכי רדיפות הנאצים חוק הוא הנושא עמו יעדים סוציאליים מובהקים וכי גישת בתי המשפט בישראל הייתה מאז ומקדם שיש לפרשו ברוחב לב ומתוך רצון להיטיב עם החברה." וכן כי "נושא השואה הינה שאלה ייחודית ו"פלנטה אחרת" כעדותו של הסופר קצטניק במשפט אייכמן, ושאין דבר שידמה לנושא השואה שהינו יחיד ומיוחד, ולכן יש מקום לתת משקל לשיקולי צדק ולהצדיק במקרים מתאימים גמישות כשמדובר בסמכות בשיקול דעת בסדרי דין."

לפסק הדין ללא שמה הפרטי של הניצולה -
http://www.meidashoa.co.il/pdf/Haimovitch.pdf .

 
הכרה בניצולי שואה מלוב


לאחר פסקי דין רבים ומגוונים של בתי המשפט השלום שעסקו בנושא זה בחודשים האחרונים, ניתן בבית המשפט המחוזי בתל אביב ב-21.2.2011 פסק דין ארוך ומקיף שעוסק במגוון האספקטים הנוגעים להכרה בניצולים מלוב לקצבה מהאוצר פי חוק נכי רדיפות הנאצים - הן מבחינת הפרשנות הליברלית שצריכה להינתן לפסק הדין החשוב שניתן בנושא זה בשנה שעבר (פסק דין טייר) והן לגבי הסיכון שלוקח על עצמו מי שמחליט שלא לקבל את הצעת משרד האוצר שניתנה בעקבות אותו פסק דין להכרה אוטומטית לפי "הלכת הפחד" החל ממועד אותו פסק דין בלבד- אפריל 2010.

לאחר סקירה של פסקי הדין החשובים שניתנו בעשור האחרון לגבי הכרה בבריחה בלוב בתקופת השואה ובעיקר פסק דין טייר מהשנה שעברה; בית המשפט המחוזי החליט להפוך את פסק דינו של בית המשפט השלום לגבי אותה ניצולה ולהכיר בבריחה שלה, בין היתר, כיוון שבית המשפט השלום לא שלל סיבות משניות לבריחה עקב הפחד מרדיפות הנאצים גם אם הגיע למסקנה כי הסיבה העיקרית לבריחה היתה הפחד מההפגזות - "הועדה עצמה קבעה כי הסיבה העיקרית לבריחת מהערערת הייתה ההפצצות, ולא שללה סיבות אחרות העולות מהצהרתה הראשונית של המערערת, שהן כשלעצמן, גם אם מדובר בסיבות משניות לבריחה, מספיקות לקביעה כי הבריחה הייתה מחמת "הלכת הפחד" לאור הפרשנות שנקבעה בפס"ד טייר.
 
פרשנות זו עולה בקנה אחד עם פסיקת בית המשפט העליון במקרים אחרים בעניין ניצולי השואה, הנותנת פרשנות מרחיבה וליבראלית לחוק, בהיותו חוק סוציאלי, על-מנת לקיים את מטרתו שהינה לזכות עד כמה שאפשר את הניצולים בזכויות המהותיות שהחוק מקנה להם ולהטיב עמם".

בית המשפט התייחס גם להחלטת משרד האוצר להכרה אוטומטית בעקבות פס"ד טייר ולסיכון שלוקחים על עצמם ניצולים מלוב אשר יעדיפו להמשיך בהליכים בבית המשפט בכדי לקבל תשלום רטרואקטיבי ממועד תביעתם הראשונית ואשר עלולים לבסוף לא להיות זכאים לכל פיצויי במידה ובית המשפט ידחה אותם: "למעשה עומדת בפני התובע (יוצא לוב) האפשרות לבחור בין שתי חלופות, האחת, קבלת תגמולים מיום מתן פס"ד טייר [אפריל 2010] מכוח ההחלטה מינהלית הנ"ל,
 
האחרת, ניהול הליך משפטי להוכיח את זכאותו, ובמידה וטענותיו תתקבלנה, קבלת תגמולים מיום הגשת תביעתו לראשונה.
לאחר בחירת החלופה הרצוייה על ידי התובע, "אין דרך חזרה", במובן זה שבמידה והועדה תדחה את תביעתו של התובע להכרה מכוח "הלכת הפחד", ותקבע שהבריחה היתה מחמת הפצצות בלבד, הוא לא יהיה זכאי לתגמולים, גם לא מכוח ההחלטה המינהלית הנ"ל, שכן ההחלטה המינהלית נועדה למנע דיונים פרטניים, ויוצרת למעשה חזקה שמדובר בבריחה מחמת הפחד, ולא מחמת ההפצצות אם הדבר נטען כך על ידי התובע, אך משקויים דיון פרטני לגופו של עניין ונסתרה חזקה זו, ונקבעו ממצאים שהבריחה הייתה מחמת ההפצצות ולא מפחד הגרמנים, הרי שממצאים אלה גוברים על ההחלטה המינהלית הנ"ל, ולא תהיה זכאות לפיצוי."
את פסק הדין הנ"ל (ע"ו 25231-08-10 גוילי נ' משרד האוצר), ניתן להוריד במלואו מהאתר של בתי המשפט בכתובת הבאה - http://www.court.gov.il/BookReader/getbook.asp?path=%5C%5C172.25.40.101%5Cid c_repository2%5C284%5C463%5C6c5fbd9557d844e3a8cadc99562965c2&OlvDataProto=fi le&Language=Hebrew&Hebrew=1&ReaderStyle=ILCourts&h=30F2AFE533090D17EDA4B6F0A 12E9418&OnePageMode=1 .

אזהרה: המידע נועד למטרות מידע והגברת מודעות לזכויות הניצולים בישראל ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית ו/או תחליף להם ו/או המלצה לנקיטת אמצעים ו/או הימנעות מהם. המידע להלן איננו כולל את מלוא היקף הסוגיות המשפטיות או הנסיבות האישיות השונות שהיו רלבנטיות להחלטות האלו ואשר עלולות שלא להתאים לנסיבותיהם האישיות של קורבנות אחרים של רדיפות הנאצים. משום כך מומלץ לפנות לייעוץ משפטי או לרשות המוסמכת לפני ביצוע פעולה כלשהי בהסתמך על מידע זה. המחבר אינו נושא באחריות כלשהי כלפי הקורא וכל הסתמכות על האמור לעיל הינה באחריות המסתמך ועל דעתו בלבד.

 
תשלום רטרואקטיבי
 

ב- 14.2.2011 ניתן פסק דין לגבי תביעה של אם ובת שטענו שברחו עקב הפחד מהנאצים ושנחשפו למעשה אלימות בבן משפחה, עילות המהוות רדיפה מוכרת לפי אותו החוק (והמיועד אך ורק לניצולים שעלו עד 1.10.1953). לאחר דיון בבעיית האמינות של אותן טענות, הוא גם דן בבעיה של העלאת טענות רדיפה לא על ידי הניצולים עצמם אלא על ידי אחרים וקבע כי "סביב תביעות אלה התפתחה תופעה שמביאה לזילותו של מושג השואה, להצגתם של חלק מהניצולים כשקרנים ומצהירי כזב ולכך שיש להתייחס בזהירות רבה למה שנכתב או נשלח בשם העוררים...אך כאמור, מי שמשקר איננו דווקא הניצול שכנראה כלל לא יודע על המכתב והוא לא חתום עליו. מי שמדפיס את המכתב בשם הניצול ושולח אותו עם פרטי הניצול הוא (במקרה זה היא) ה"יועץ" המטפל. המכתבים לעולם אינם חתומים בכתב ידם של העוררים!" (עמ' 4-5 לפסק הדין).

בית המשפט הוסיף וקבע כי "בתיקים אחרים נרשמו הצהרות דומות על הרס בתים שעומדים על תילם עד היום, על הרג בני משפחה שלמרבה הפלא מגיעים לדיון להעיד, על מספר אחים ואחיות שמעולם לא היו וכן הלאה. כל מה שתואר לעיל הוא חלק קטן משגרת יום דיונים בפנינו, המציאות קשה יותר, אנו עושים כל מאמץ על מנת לשמור על כבודם של העוררים, אנו "מתפתלים" איתם או במקומם על כיסאנו מנסים לנקוט בגישה מקלה ברם לכל דבר יש גבול. אנו צופים בדאגה על דרך התנהלות חלק מהתיקים ועל התפתחותה של מגמה, זילותו של מושג השואה מסוכנת לחברה הישראלית, הגישה המיוחדת כלפי ניצולי שואה שאין לה אח ורע בשום תחום אחר של המשפט עומדת בפני סכנה." (עמ' 6 לפסק הדין).

את פסק הדין (ו"ע 11704-08-10), תוך מחיקת השם הפרטי ואף שם המשפחה ופרטים מזהים נוספים של אותם ניצולים בכדי למנוע מהם מבוכה כלשהיא, ניתן למצוא בכתובת הבאה - http://www.meidashoa.co.il/pdf/Retro-14.2.2011.pdf

בפסקדין נוסף שניתן ביום שלמחרת ב-15.2.2011 על ידי אותו בית משפט, שבו נדחתה תביעתה של ניצולה מלוב אשר סרבה לקבל את הכרה אוטומטית מאפריל 2010 לפי החלטת משרד האוצר ולא הצליחה להוכיח כי ברחה עקב הרדיפות בכדי לקבל את הסכום הרטרואקטיבי ממועד תביעתה הראשון; קבע בית המשפט כי "ההתמקדות בתשלומים הרטרואקטיביים גורמת לעוררים רבים בכל ועדות הערר בישראל, לאבד לחלוטין כל זכות. לא פעם מי שמניע אותם להחליט לסרב להצעה המנהלית הוא מי שיש לו אינטרס בתוצאות התביעה ויש לו רק מה להרוויח ולא מה להפסיד (בעיקר בני משפחה המעוניינים בתשלום הרטרואקטיבי ו"עסקנים" שמחכים לפעמים מחוץ לאולם בית המשפט,
לשכר טרחה באחוזים ממה שיפסק), לפעמים עדיף ציפור אחת ביד משתיים על העץ."
את פסק הדין (ו"ע 3251-10-10) ללא שמות הניצולים ניתן למצוא בכתובת הבאה -
http://www.meidashoa.co.il/pdf/Retro-15.2.2011.pdf .פסק דין נוסף שפורסם מספר ימים לאחר מכן ב-20.2.2011 על ידי אותו בית משפט עסק בשתי אחיות אשר הוכיחו בפניו כי אכן ברחו מפחד רדיפות הנאצים ואף שטענו זאת בתביעתם הראשונה שהוגשה כ-10 שנים לפני שהחלו לקבל את הקצבה מהאוצר בגין העוצר ברומניה או בולגריה. אולם באותו המקרה נחלקו הדעות באופן נדיר יחסית בין השופט שעומד בראש הועדה
לבין נציגי הציבור בועדת העררים:השופט טען כי למרות הבעייתיות בעצם העובדה שניצולים שהשתהו לערער על דחיית תביעתם במשך שנים רבות, מקבלים סכומים רטרואקטיביים גדולים לעומת קבוצות ניצולים אחרות שעברו לפחות את אותה הרדיפה ומשום שעלו לאחר 1953 אינם זכאים לקבל כל קצבה בגינה; הרי שכל עוד לא הוחלט אחרת על ידי ערכאות גבוהות יותר או הרשות, אין מקום לשלול תשלומים רטרואקטיביים לאותם ניצולים "משתהים". ואילו נציגי הציבור, המהווים רוב בועדה ומשום כך דעתם היא זו שקבעה לבסוף; קבעו כי "כנציגי ציבור אנו חשים כי הכללים החלים על בעלי דין כלומר על הציבור הרחב בדרך כלל המתייחסים לשיהוי, להתרשלות דיונית ולתום לב חייבים לחול גם על העוררים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים. אשר על כן אני סבור כי דין הערר להידחות." את פסק הדין (27719-08-10) ללא שמות הניצולים ניתן למצוא בכתובת הבאה -

http://www.meidashoa.co.il/pdf/Retro-20.2.2011.pdf .

אזהרה: המידע נועד למטרות מידע והגברת מודעות לזכויות הניצולים בישראל ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית ו/או תחליף להם ו/או המלצה לנקיטת אמצעים ו/או הימנעות מהם. המידע להלן איננו כולל את מלוא היקף הסוגיות המשפטיות או הנסיבות האישיות השונות שהיו רלבנטיות להחלטות האלו ואשר עלולות שלא להתאים
לנסיבותיהם האישיות של קורבנות אחרים של רדיפות הנאצים. משום כך מומלץ לפנות לייעוץ משפטי או לרשות המוסמכת לפני ביצוע פעולה כלשהי בהסתמך על מידע זה. המחבר אינו נושא באחריות כלשהי כלפי הקורא וכל הסתמכות על האמור לעיל הינה באחריות המסתמך ועל דעתו בלבד.


פיצויים לניצולי שואה מלוב

בתי המשפט ברחבי ישראל עדיין עוסקים בתביעות רבות בנושא הפיצויים ממשרד האוצר לניצולי שואה מלוב שעלו לפני 1.10.1953, בעיקר בנוגע לאותם ניצולים אשר דחו הצעת משרד האוצר להכרה אוטומטית לפי 'הלכת הפחד' אך לקבלת הקצבה אך ורק החל מאפריל 2010 ואשר מנסים להוכיח בבית המשפט רדיפה מוכרת שתאפשר להם קבלת אותה קצבה מיום הגשת תביעתם הראשונה.

במהלך המחצית הראשונה של ינואר 2011 ניתנו מספר פסקי דין חדשים בבתי משפט שונים ברחבי ישראל, אשר עשויות להיות להן השלכות חיוביות לגבי ניצולים שכן יצליחו להוכיח בבית משפט כי עברו רדיפה מוכרת והשלכות שליליות לגבי ניצולים שיכשלו בכך:

ב-13.1.2011 ניתן פסק דין חדש בבית המשפט מחוזי בחיפה אשר שינה את החלטתו של בית המשפט השלום וקבע כי ניצול השואה שכבר בתביעתו הראשונה ציין את העילות שבגינן הוא הוכר לבסוף (באותו המקרה - הפחד מרדיפות הנאצים), והדחייה של תביעה זו לא נשלחה אליו בדואר רשום (ומשום כך טרם חלף מועד הערעור לגביה לפי הלכות קודמות), ואשר הוכיח את אותה עילה שטען בתביעתו הראשונה (באותו המקרה - בריחה לכפר עקב הפחד מהנאצים ולא ההפגזות)- יוכל לקבל את הקצבה רטרואקטיבית מאותו המועד של תביעתו הראשונה (באותו המקרה - החל משנת 2001). את אותו פסק הדין (ע"ו  34105-05-10 גויטה נ' מדינת ישראל), ניתן להוריד ללא שמו הפרטי של הניצול מהכתובת הבאה -
http://www.meidashoa.co.il/pdf/2011-%20Lybia1.pdf .

מצד שני, בבתי השלום בחיפה ותל אביב ניתנו במהלך אותה התקופה פסקי דין הממחישים את הסיכון שלוקחים על עצמם ניצולים אשר לא יצליחו להוכיח את רדיפתם המוכרת בבית המשפט ועלולים להשאר "קירחים מכאן ומכאן" ולהשאר ללא כל קצבה ממשרד האוצר:

ב- 10.1.2011 ניתן פסק דין חדש בבית המשפט השלום בחיפה לגבי ניצול שואה שדחה את הצעת משרד האוצר כי יוכר "אוטומטית" ללא צורך בהוכחת הרדיפה ולקבל את הקצבה החל מאפריל 2010. אולם הוא לא הצליח לשכנע את בית המשפט כי ברח עקב הפחד מהנאצים ולא מפחד ההפגזות. בעוד שבעבר אותו בית משפט החיל את ההכרה האוטומטית של האוצר החל מאפריל 2010 גם לגבי ניצולים שלא הצליחו להוכיח את רדיפתם משום שלא הפנימו את ההשלכות של החלטת
משרד האוצר (לשם דוגמה - בפסק הדין שניתן על ידיו ב- 15.11.2010 -
http://www.meidashoa.co.il/pdf/Lybia-15.11.2010.pdf ), הרי שבפסק הדין החדש הוא כבר איננו משתמש בחריג זה וקובע כי "צר לנו שהצעת המשיבה [הרשות לזכויות ניצולי השואה במשרד האוצר] לא התקבלה וצר לנו שאנו נאלצים לדחות את הערר אך זו התוצאה המשפטית המתחייבת."
את אותו פסק הדין (ו"ע 25548-08-10 מכלוף נ' משרד האוצר), ניתן להוריד ללא שמו הפרטי של הניצול מהכתובת הבאה -
http://www.meidashoa.co.il/pdf/2011-Lybia2.pdf .

ב- 3.1.2011 ניתן פסק דין חדש בבית המשפט השלום בתל אביב לגבי ניצולה מלוב שלא הצליחה להוכיח כי ברחה מפחד רדיפות הנאצים ולא מההפגזות ועורכי דינה ביקשו שלפחות תיושם לגביה החלטת משרד האוצר להכיר אוטומטית בניצולים החל מאפריל 2010. בית המשפט דחה את אותה בקשה ופסק כי "הענקת התגמול על סמך החלטה מנהלית, נמצא בתחום שיקול הדעת של הרשות לזכויות ניצולי שואה ואינו בתחום סמכותה של ועדת העררים."
את אותו פסק הדין (ו"ע 14302-03-10 מסיכה נ' משרד האוצר) ניתן להוריד מהכתובת הבאה -
http://www.meidashoa.co.il/pdf/2011-Lybia3.pdf .



מחלות פרקים ועמוד שדרה

באתר של הרשות לזכויות ניצולי השואה שבמשרד האוצר פורסמו לאחרונה ההמלצות החדשות של ועדת שני לגבי הקריטריונים להכרה במחלות פרקים ועמוד שדרה בגין השואה.

כזכור, ועדה זו הוקמה בעקבות המלצות ועדת דורנר לשם יצירת קריטריונים אחידים המבוססים על מחקרים לבדיקת הקשר הסיבתי שבין המחלה שממנה סובל ניצול השואה לבין היותו נרדף בתקופת השואה. המלצות אלו מתייחסות, כמובן, אך ורק לאותם עשרות אלפי ניצולים המקבלים קצבה ממשרד האוצר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים (דהיינו, שעלו לפני 1.10.1953).

הועדה התייחסה בהמלצותיה ל-4 קבוצות של מחלות:
1. לגבי מחלות דלקתיות (כגון דלקת מפרקים שגרונית\ראומטית- rheumatoid arthritis ) - נקבע כי באופן כללי יש להכיר בניצולים מהמעגל הראשון והשני אולם אך ורק אם יש תיעוד של פריצת אותה מחלה לפני 1960. אולם לגבי דלקת פרקים הנלוות למחלת העור פסוריאזיס (Psoriatic Arthritis) נקבע כי אם הוכר אדם כסובל מפסוריאזיס עקב השואה וכיום יש מחלת פרקים עקב הפסוריאזיס
(על בסיס המלצות הועדה לקשר בין השואה ומחלות עור), אין צורך בעדות לקיום דלקת הפרקים בעבר.
2. לגבי מחלת המפרקים הניוונית השכיחה ביותר - אוסטיאוארתריטיס - נקבע כי לא ניתן לקבוע קשר סיבתי בין מחלה זו לשואה.
3. לגבי מחלות הנובעות מטראומה קשה לפרקים ו\או לעמוד השדרה - נקבע כי יש להכיר בניצולי שואה מהמעגל הראשון בלבד (דהיינו, יוצאי מחנות, גטאות או אתר השמדה או שחיו בסתר\זהות בדויה ושהו באיזור שנכבש או סופח על ידי גרמניה הנאצית) וכן רק אם היה ביטוי לכך עד 1960.
4. לגבי מכאובים כגון פיברומילגיה, בורסיטיס וכאבים כללים - נקבע כי ההתייחסות אליהם צריכה להיות מהכיוון הנפשי\דכאוני ומשום כך הועדה לא עסקה בקשר הסיבתי שבינם לבין השואה.
חשוב גם לציין כי בניגוד להמלצות הקודמות שבהן נקבעו גם קריטריונים לקביעת אחוזי הנכות (לגבי מחלות הלב, לחץ דם, סכרת, שיטיון\אלצהיימר, אוסטיאופרוזיס וסרטן (המעי הגס החלחולת או הראות)); הרי שלגבי מחלות הפרקים הועדה קבעה כי מכיוון שהיא הוכרה למספר קטן יחסית של ניצולים, אחוזי הנכות לגביה יקבעו לפי הליקוי התפקודי שלהם.
את הנוסח המלא של המלצות ועדת שני לגבי מחלות פרקים ועמוד השדרה ניתן להוריד מהאתר של משרד האוצר מהכתובת הבאה -

http://ozar.mof.gov.il/shoarights/forms/15.pdf .


פסקי דין חדשים לגבי הזכאות לתשלום רטרואקטיבי לפי חוק נכי רדיפות הנאצים  במהלך אמצע חודש פברואר 2011 ניתנו מספר פסקי דין לגבי עצם הזכאות לתשלומים רטרואקטיביים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים. פסקי דין אלו, שניתנו על ידי בית המשפט השלום בחיפה, כללו גם אמירות קשות הממחישות את הקשיים הנוגעים לחלק מהתביעות הרבות בגין תשלומים רטרואקטיביים המהוות את רוב התביעות המתנהלות כיום בבתי משפט לגבי חוק נכי רדיפות הנאצים.-12.8.2010 פורסם פסק דין חדש על ידי בית המשפט השלום בתל אביב אשר עשוי לאפשר תשלומים רטרואקטיביים של עשרות אלפי ש"ח לניצולים רבים, בעיקר מרומניה ובולגריה; שעלו לפני 1.10.1953 ושהוכרו לאחרונה לקצבה ממשרד האוצר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים.