Lost Childhood
Holocaust Child Survivors

אנו מחוייבים להשגת פיצויים בגין "ילדות עשוקה"

     
עברית  |  English  |  
דף הבית >> ספרייה >> ספרים
 

א ב ג ד ה ו ז ח ט י כ ל מ נ ס ע פ צ ק ר ש ת


אדם בן כלב
מאת: יורם קניוק

"אדם בן כלב" נחשב לאחד הספרים המהפכניים בספרות הישראלית ולאחת מן היצירות ששינו את האופן שבו יוצגה ונתפשה השואה בספרות.
הספר, שראה אור לראשונה בשנת 1968, הקדים את זמנו בשנים רבות. במרכזו ניצב אדם שטיין, ניצול שואה ששרד את המשרפות בזכות כשרונו הגדול כליצן, תפקידו של אדם במחנות היה לשעשע את הצועדים אל מותם (כולל בני משפחתו שלו) בדרכם האחרונה, ולשמש גם ככלבו של מפקד המחנה. הציבור הישראלי התקשה אז לעכל את הספר הטרגי-קומי, שבססגוניותו, בפנטסטיות שלו ובשאלות שהעז להעלות ביחס לשואה חרג מאוד מן המקובל עד אז בספרות ואולי אף בדיון התרבותי, אך מאז הוא נדפס במהדורות חוזרות ונשנות, תורגם ל-51 שפות וזכה לביקורות נלהבות ברחבי העולם.
בספר "אדם בן כלב" היה קניוק הראשון להתמודד עם נושא השואה באמצעים של גרוטסקה ואבסורד, ובחן את החוויה הבלתי נתפשת של השואה, כמו גם את האובדן וקריסת כל מערכות הפרשנות שבאו בעקבותיה, דרך המקום ואימה, שיגעון ושפיות.
הספר עובד למחזה ומועלה בהצלחה בתיאטרון "גשר" זה שנים רבות, בארץ ובעולם.
לצפיה בסרט
 

אושוויץ: כפי שהסברתי לביתי
מאת: אנט וייוורקה
בשנת 1999 ביקרתי בפריז ונתקלתי בספר קטן, אושוויץ כפי שסיפרתי לבתי, שעמד להופיע בתחילת ספטמבר. קראתי אותו בנשימה אחת והבנתי שלמרות כל מה שכבר נכתב ודובר על אושוויץ, עדיין מרחפת בתוכנו השאלה הגדולה: 'למה?' לאחר ששאלתי ילדים ובני-נוער בישראל מה אומרת להם המלה אושוויץ, היה ברור לי שאני חייב לתרגם את הספר הקטן והפשוט הזה לעברית, ולדאוג במהירות להוצאתו לאור כדי לאפשר לו להגיע לכמה שיותר בני-נוער והורים, שמבלי להרגיש בכך מניחים לזיכרון החשוב הזה לחמוק בין אצבעות הזמן. " כך כותב הסופר ראובן מירן, מתרגם הספר הזה. אושוויץ כפי שסיפרתי לבתי איננו "עוד" ספר על השואה. בעצם, זה אינו כלל ספר על השואה. זהו ספר המעלה שאלות אוניוורסליות על טבע האדם והנסיבות שבהן האדם עלול להפוך לגרועה, למכוערת ולאכזרית שבחיות. זהו הסיפור שמאחורי סיפור השמדתם השיטתית של היהודים והצוענים על-יד הנאצים הגרמנים. שאלותיה של הבת ותשובותיה של האם נוגעת בפן האפל בסיפורו המסתורי של האדם.
 
 
אחד מעיר ושניים ממשפחה 
עורך: בנימים טננבוים  
הספר הריהו מבחר מאלף אוטוביוגרפיות, שנכתבו בידי ילדים יהודים, שרידי מוקד, ילדים רכים שישבו חודשים ואף שנים בגיטאות, במחנות ההשמדה, בכפרים וביערות, בשורות הפרטיזאנים. האוטוביוגרפיות אינן גביית עדויות, אלא נרשמו בידי הילדים עצמם, ילד ילד וסגנונו. מתוך החומר הרב נבחרו, ניתרגמו וניתנו בזה שבעים אוטוביוגרפיות אפייניות המצטרפות לשלימות, קורות חייו והאבקותו לחיים של דור ילדים שגדל והבשיל והכיר את העולם בימיו החשוכים ביותר.
האבטוביאוגרפיות מצטיינות בפשטות שבסיפור באותה אמת ובלתי אמצעיות האופיינית הסתכלותו של הילד ורגשותיו.
קרא עוד...


 
אחת ממעטים - דרכה של לוחמת ומחנכת
מאת: חסיה בורנשטיין-ביליצקה
סיפורה האישי של חסיה, שהתגייסה למחתרת הלוחמת מגטו גרודנו ופעלה מטעמה בגטו ביאלסטוק בזהות של נערה פולניה בצד הארי. סיפורה של קשרית במחתרת גטו ביאליסטוק שהקימה, עם תום המלחמה, בית לילדים שנותרו לבדם, נדדה איתם באירופה, ישבה איתם בקפריסין ולבסוף הביאה אותם לחיים חדשים בישראל.
חסיה בורנשטיין-ביליצקה הייתה בין מדליקי המשואה ביום הזכרון לשואה ולגבורה בטקס הממלכתי ביד ושם שבירושלים.



איפה אתה ילד שלי
מאת: עליזה רמתי

רוני, במסגרת עבודת השורשים שלה, מנסה להתחקות אחר מסע ההעפלה של סבתא וסבא רבה שלה. היא מגלה, כי סמוך לחוף המולדת ארע פיצוץ באונייה. במצוקתה כי רבה, מסרה סבתה את התינוק שלה לאחד המעפילים וקפצה למים הקרים. כשהיא מגיעה לחוף פצועה, כואבת ומותשת, היא מחפשת נואשות אחר התינוק.
רוני מחטטת במזוודה מרופטת, באלבומים, במכתבים, בתמונות, שואלת ובולשת. התעלומה איפה התינוק אינה נותנת לה מנוח. במהלך הקריאה מתוודע הקורא לסיפור קורותיה המרתק של המשפחה על רקע מאורעות מלחמת העולם השנייה: אנטישמיות, מלחמה, שואה, גילויי שנאה ואטימות, סבלם של המעפילים, מחנות הסגר, פירוד בין בני משפחה, וגם הגשמה ציונית ותקומה.
השתלשלות האירועים, המתוארת מזווית ראייתה של נערה מתבגרת, הופכת את הקריאה לחוויה רגשית עזה לבני הנעורים. הסיפור יסחף אתכם איתו וילווה אתכם ימים רבים לאחר קריאתו. עליזה רמתי היא מורה לספרות ויועצת חינוכית. זה ספרה השני לבני הנעורים היוצא לאור. ספרה הראשון "להתחיל מחדש", זכה להצלחה רבה.

 

אירופה אירופה
מאת: שלמה פרל

סיפורו האמיתי והלא-ייאמן של שלמה פרל, נער יהודי בן שש-עשרה, במלחמת העולם השנייה, שמסתתר מפני הנאצים ממש בגוב האריות: בבית-הספר הגבוה לנערי אס-אס בגרמניה. ארבע שנים הוא מהלך על חבל דק: כלפי חוץ הוא אחד מנערי היטלר, בעוד שבתוכו פנימה הוא לא שוכח את יהדותו ומתייסר בדבר גורלם של בני משפחתו.
כדי להצליח בדמות שהוא משחק עליו להצטיין כנאצי צעיר. לשם כך עליו לשמור על כללי הפנימייה המחמירים, ללמוד היטב את תורת הגזע של היטלר ולהישמר בלי הרף פן זהותו תתגלה, דבר שיגרום לשליחתו המיידית למחנות המוות.
סיפור מותח ומאלף, כמו שרק המציאות יכולה לרקוח. עובד לסרט.
לצפיה בקטע מהסרט
 


אל האחות הלא ידועה
מאת: שרון גבע

מה בין נשים לגברים שחוו את השואה? מי הן גיבורות השואה בחברה הישראלית? מה מחדש הדיון המגדרי בנושא החברה הישראלית והשואה, ומה הקשר למעמד האשה בישראל? הספר אל האחות הלא ידועה מציע תשובות לשאלות אלה,
ד"ר שרון גבע מלמדת היסטוריה באוניברסיטת תל-אביב. על עבודת המחקר שלה זכתה במלגות ובפרסים, ביניהם מלגה ע"ש פרופ´ נתן רוטנשטרייך מטעם המועצה להשכלה גבוהה, פרס מאת יד ושם ופרס מחקר של מכון הדסה-ברנדייס לחקר נשים יהודיות.
על הספר בהארץ: 12.01.11





אל החרדונים
מאת: אברם קנטור
 
הרומאן מאיר בצורה רגישה ונוגעת ללב את הקונפליקט שבו נמצאים הורים בארץ כשילדיהם מתאהבים בגויים, ובמקרה הזה בגרמנייה, מטפל בסטראוטיפים ומפריך אותם.
אברם קנטור יליד חיפה. התחנך בקיבוץ מזרע כילד חוץ. כיום חבר הקיבוץ. למד ספרות כללית ולשון עברית באוניברסיטת חיפה, וגרמנית במכון גתה באוניברסיטת קונסטנץ ובתל־אביב, וכן השתלם בהוצאה לאור בגרמניה. ערך את כתב העת "הדים". ושימש שנים אחדות כעורך מדור הפרוזה של ספרית פועלים. ערך עשרות ספרים ותרגם אחדים מאנגלית ומגרמנית. אברם קנטור מנכ"ל ספרית פועלים, גם הוא כמו גיבורי הספר הוא דור שני לניצולי שואה. חבר קיבוץ מזרע בצפון הארץ, ספרו האחרון של קנטור, "קול ראשון", ראה אור ב-2004 ב -"ספריה החדשה".



אל רפסודות בתהום 
מאת: שרה אבינון 

זו אוטוביוגרפיה חושפנית, שהקריאה בה היא לעתים כמו קריאה בסיפור מתח. המספרת חיכתה עשרות שנים מילדותה בשואה, עד ששברה את השתיקה שגזרה על עצמה והחליטה לספר את סיפור חייה. הסיפור נע הלוך ושוב בין ההווה הישראלי שלה, הנראה יציב, מצליח ושלו לכאורה, לבין טראומות ילדות נוראות.
   מגיל ארבע-חמש נשארת שרה הילדה לבדה בזוועות המלחמה, בהסתר ובגטו, נתקלת במעשים מרושעים של אנשים שנקרו בדרכה, כשהיא משוטטת בכפרים וברחובות העיר חולה, רעבה ומושפלת.
אך יש גם נקודות אור: אדם אלמוני, שמביא אותה למנזר בזהות שאולה, זוג נוצרים שלוקחים אותה מבית יתומים אחר ומאמצים אותה לבת. בתחנה אחרונה זו היא נשארת עוד חמש שנים אחרי המלחמה...
 
ארץ, עיר, משפחה
מאת: עמלה עינת

עמלה עינת, מספרת לילדים, לבני נוער ולמבוגרים. מספריה לבני הנעורים: "הלבד האחר של דני"; "מות הנסיך"; "הבוקר בו אסרו את אבא"; "סיפור אהבה קפריסאי" ועוד. בבוקר שאחרי הוויכוח הקשה נעלמה קארין. כשגלי לא ראתה אותה בין העולים לאוטובוס, היא שלחה כמה חבר'ה לחפש אחריה במלון. רק אז גילה בן את הפתק על המיטה... במסע ייחודי לפולין ארץ ההגירה, משתתפים תלמידי כיתה י"א וחבורת ניצולים ששרדו כילדים, בדרך בלתי נתפסת, את מחנות המוות בשואה וסיפורם לא סופר עד היום. דרך תיאור מחשבות ורגשות של משתתפי המסע, נערים ובוגרים, נרקם סיפור מצמרר, מרגש וחושפני המחפש אחר הזיכרון ומעלה שאלות של התמודדות וזהות - אז 





 את שומעת אמא ?
מאת: זאב ויקטור רטנר

בן שש היה זאב כאשר ב-1939 פלשו הגרמנים לפולין ועירו לבוב סופחה  לבריה"מ.  בן תשע היה כאשר ב-22.6.1941, פלשו הגרמנים לבריה"מ.
לבוב עברה לשלטון הנאצים והוריו החלו לנהל מלחמת קיום חסרת סיכוי. ב-1942 נעלם אביו שנרצח, ואמו הפקידה אותו בידי עוזרת הבית הפולניה, שקיבלה את רכושם כדי לתת להם מחסה.  לאחר שהאדם נלכדה ב-1943 בידי הנאצים.  הבריחה אותו העוזרת אל אחותה בפרוור של פשמישל שם חי  כילד נוצרי.
לאחר שנחשפה זהותו היהודית חששה האחות שמא תיענש על הסתרת ילד  יהודי , ושכרה גבר פולני בשם ברוניאק כדי שיהרוג את הילד ויעלים את גופתו. ברונאיק שחס על הילד מסר אותו לדודתו הערירית בכפר נידח בטענה שהוא  יתום של קצין פולני שנהרג במלחמה.  שם גדל כילד נוצרי, עדאשר בשנת  1946 הועבר על ידי ברוניאק תמורת פרס לידי ארגון יהודי שפעל להצלת
יהודים והעלאתם לארץ ישראל ובשנת 1949 עלה לארץ. כל חייו שאף זאביק לספר את סיפורו ולהנציח את הוריו.  ועתה בהגיעו לגיל האסיף – השלים את המשימה.  מבלי לעסוק בהיסטוריה מצליח זאביק בספרו המרגש לשחזר את חיי האנשים, חלומותיהם ואכזבותיהם, תפילותיהם   ולקחיהם, והוא מציב יד לא רק להוריו – אלא לדור שלם שהתמודד עם עולם
שהשתגע וקחה בליקוי מאורות.
ייחודו של הספר בכך, שהוא מביא את מלחמת ההישרדות של ילד יהודי בעולם האכזר כשהוא שואב את חכמתו וכוחותיו ממצוות אביו ואמו, שאמרו לו בעת הפרידה :  שרוד! הוא שרד גם למענם, ועלה לארץ ישראל, ונשא אשה והוליד ילדים גם למענם, כדי לתת להם ולו את הניצחון על הנאצים, בכך שהוא חי ויש בספרו זה הוא מספר כל זאת לאמו – "את שומעת, אמא?!" להם המשך בעולם.

 
בעלת הארמון
מאת: לאה גולדברג

בעלת הארמון הוא מחזה על  י ל ד ה  יהודיה המוסתרת על ידי רוזן גרמני  בארמון בלב יער.   הרוזן , מספר לילדה כי המלחמה עודה נמשכת ועליה להסתתר כשמגיעים זרים. שני שליחים מישראל מגיעים למקום ומתקשים לשכנע אותה שהנאצים כבר הובסו והיא יכולה לבוא אתם לארץ ישראל.
הסיפור  " ב ע ל ת   ה א ר מ ו ן " הוא המחזה היחיד שכתבה  ל א ה  ג ו ל ד ב ר ג . הוא נכתב בשנת 1954  ומתרחש בארמון עתיק באחת מארצות מזרח אירופה כשנתיים לאחר מלחמת העולם השניה. בלילה סוער מגיעים אל  ה א ר מ ו ן  העתיק,   מ י כ א ל   ז א נ ד , ספרן מארץ ישראל, כבן ארבעים המחפש ספרים שנגזלו מן הספריות היהודיות בגרמניה, וזאת כדי להעבירם לספריה הלאומית שבירושלים, ודוקטור  ד ו ר ה  ר י נ ג ל , עובדת  בעליית הנוער, גם היא כבת ארבעים , היא מחפשת ילדים יהודים ששרדו בשואה כדי לסייע להם ולהעלותם לארץ ישראל.
המחזה מציג את סיפורה של  ל נ ה ,  נערה בת תשע עשרה, ניצולת שואה, שניצלה בידי שומר הארמון.   בזמן המלחמה הפכו הנאצים את הארמון למפקדה והרוזן-שומר הארמון, שימש כסוכן כפול, מצד אחד שירת את הנאצים ומצד השני עזר למחתרת.
לקראת סופו של המחזה  ל נ ה   מבטאת את הרגשות והמחשבות שלה במונולוג, היא נרגשת כאשר היא מגלה כי מותר לה לצעוק כי אין יותר נאצים.  בסוף המונולוג היא מבינה כי בזבזה שנתיים מחייה בתוך הארמון.  היא מגיעה להחלטה לעזוב את הרוזן, למרות שהוא זה אשר הציל את חייה, לצאת עם השליחים לארץ ישראל ולהתחיל חיים חדשים בעולם האמיתי.
בעלת הארמון בתיאטרון הקמרי - שמעון גן




בתיאבון, וילהלמינה
מאת: זיוה סוסק

הספר "בתיאבון, וילהלמינה" נולד אחרי שנים של שתיקה ובושה ב"עברי המפוקפק" כניצולת שואה. בעיקר שמי האמיתי הוא שגרם לתסבוכת הרגשית שנגרמה מתוך הצורך למלא אחר צו התקופה- להידמות לצברים בשם, במהות. משיצא סיפור אחד , האחרים כבר הוצפו מעליהם.
הרקע לסיפורים הוא ילדותי בצל "הפרינג' של השואה" (מושג שטבעה פרופ' חנה יעוז-קסט)- אוזבקיסטן. לשם ברחו הורי מפולין מאימת הנאצים. אבי ברח ראשון ואמי, שהיתה בהריון אתי, היתה שנה תחת הכיבוש והבינה את הרמז שאם היא תאבת חיים עליה להימלט הרחק עד כמה שאפשר מפני הכובש הגרמני. אלא שגם שם לא שפר גורלם וגורלי. אבי נחטף לצבא הרוסי והוכרז חלל מלחמה, אמי ברחה מאימת האנ-ק-וו-דה ואני הובאתי לבית יתומים פראבוסלבי. הרעב הכבד והמחלות נתנו בי את אותותיהם וכאשר הגעתי למחנה עקורים בגרמניה שלאחר המלחמה הייתי "ילדה מוזלמנית" שחפנית אשר ניצלה הודות לטיפול מסור של אונר"א.
על הרעב ההוא מספר ספרי. אלא שהסיפורים אינם מבכים את הילדות העשוקה אלא מתמקדים באהבת החיים של הילדה, בתיאבון שלה לאוכל ובצבעים הססגוניים שצבעה בהם את עליבות ילדותה.
כל אחד מסיפורי הספר מתמקד באחד מהמזונות אליהם רעבה וסביבם נרקמה עלילת חיים שלמה. 
הסוד של וילהלמינה

לרכישת הספר בפורמט אלקטרוני



"אני שוב יהודי - מבולחוב אל פולין הקומוניסטית וחזרה ליהדות"
מאת שלמה אדלר

יום השואה: ספרים חדשים בהוצאת יד ושם"המצב רק הלך והחמיר כל כך עד שלא היו לי שאריות מזון לתת לכלבי האהוב לורד. כלבי האהוב שלא מזמן היה עוד מושך את המזחלת שלי, שהייתי מחבק אותו ומספר לו את צרותי, הבין שקרה אסון גדול וגורלנו נחרץ. הוא רעב מאוד, רזה עוד ועוד, רדף אחרי חתולים וטרף אותם. לבי כאב למראהו - כלב גדול וגאה גווע ברעב וטורף מדי פעם חתול... כבר לא הייתה בי אמונה אפילו כדי להתפלל בעבור הכלב שלי. אז נדרתי את הנדר הראשון שלי: ' אם אצא חי מן הגיהינום הזה לא אהיה עוד יהודי'".
כבר למעלה משלוש שנים נדר שלמה אדלר את הנדר השני שלו: "אם אצליח לצאת מכאן בחיים לא אתכחש עוד ליהדותי, יהיה אשר יהיה". בין זה לזה איבד אדלר את הוריו, את אחותו, רבים מבני משפחתו המורחבת, היו במחנה עבודה, במסתור, חייל בצבא הפולני בזהות בדויה, מקורב לאישיות בכירה במשטר הפולני ועצור בידי שירותי הביטחון של המשטר הקומוניסטי. ואף-על-פי-כן לא נכנע ורוחו לא נשברה. אדרבה, בכל צרה שנקלע אליה נאבק הנער מבולחוב באומץ ומתוך התרסה למצוא מוצא ולשנות את הגורל שהתאכזר אליו. והוא אכן הצליח - לאחר גלגולים רבים, מקצתם נשמעים דמיוניים ממש, בחר אדלר לעלות לארץ ישראל ולהשתתף במערכה על הקמת מדינת ישראל, המדינה שבה בנה בית והקים משפחה.
קרא עוד...
 

האי ברחוב הציפורים
מאת: אורי אורלב
סיפורו של אלכס הוא סיפור של אומץ של תושייה, ובעיקר של הישרדות. העלילה מתרחשת בפולין, לקראת סופה של מלחמת העולם השנייה. אלכס הוא נער יהודי הנשאר לבדו במקום מסתור יחד עם שלג, עכבר המחמד שלו. אביו נלקח על-ידי הנאצים, ולפני שהלך הספיק לבקש מאלכס שיחכה לו. עקבותיה של אימו נעלמו זה מכבר, והוא אינו יודע מה עלה בגורלה.
ממקום המסתור שלו, שנותר ממה שהיה פעם הגטו היהודי, יכול אלכס לצפות בנעשה ברובע הפולני. אביו הבטיח לחזור תוך מספר ימים, אך הימים הופכים לחודשים ובינתיים עליו לשרוד בכוחות עצמו, ממש כמו רובינזון קרוזו על האי הבודד. כמה זמן יצליח אלכס להמתין לאביו במקום המסתור מבלי שיתגלה לנאצים? האם יצליח להציל את לוחם המחתרת הפצוע? האם ייאלץ להשתמש באקדח שנתן לו אביו? והעיקר – האם יצליח אביו לקיים את הבטחתו ולשוב אל אלכס?
 
 אין פרפרים פה 
עורכים: אבא קובנר, חנה וולקוב
הספר 'אין פרפרים פה' [ספרית פועלים, מורשת, 1964] מכיל ציורים ושירים של ילדי גיטו טרזינשטדט 1942-1944: השירים [עיר סגורה ומסוגרת, כך וגם כך, קונצרט בעליית גגו של בית ספר ישן, הפרפר, העכבר ועוד] נמסרו למוזיאון היהודי בפראג על ידי גב' א. פלאק, שבעלה היה מורה בטרזין. הציורים נבחרו מתוך 4000 ציורים בארכיון המוזיאון. שמו של הספר בטעות יסודו. אין שיר בשם זה, ואין משפט כזה בכל הספר, המשפט הנכון הוא: "פרפר פה אני לא ראיתי". השם הרשמי של הספר כפי שמופיע בעמוד השער הוא: 'ציורים ושירים של ילדי גיטו טרזינשטדט 1942-1944'. השם 'אין פרפרים פה' מופיע רק על מעטפת הנייר! 
 
האיש מן הצד האחר
מאת: אורי אורלב
מה חושב ילד החי בימי המלחמה בורשה הפולנית על היהודים הסגורים בצד השני של חומת הגטו? מה מבין מריאן ומה הוא מרגיש כשעליו לעזור לאביו החורג להבריח מזון דרך נקבות הביוב לתוך הגטו? יום אחד נגרר מריאן אחרי שני פרחחים ומשתתף בסחיטת כסף מיהודי הבורח מהגטו. אמו תופסת אותו, ואז לפתע מתגלה לו סוד שמשנה את חייו ומוביל אותו, שלא במתכוון, למשך יום אחד לתוך קלחת מרד גטו ורשה.  
האיש מן הצד האחר הוא סיפורו של עיתונאי פולני על קורותיו בגיל ארבע עשרה. הסיפור נכתב בידי אורי אורלב, מחברם של "האי ברחוב הציפורים", "חיית החושך" וספרים רבים נוספים. כמו בכל ספריו יש גם בספר הזה אמת ופשטות הנוגעות ללב והופכות את הקריאה לחוויה שלא תישכח.
 
אל אותם הכפרים
מאת: אירית קופר
זהו מסמך ייחודי, חושפני, המעמת את הכותבת עם זכרונותיה כילדה ועם רגשותיה והתמודדותה עם הכאב כאשה מבוגרת. קופר מוליכה את הקורא במעגלים בין עבר להווה, בין צער לשמחה לאיד.
יומן מסע אנושי מרגש ומפתיע אל אותם הכפרים של פולין בימי מלחמת העולם השנייה. עירית ר. קופר, מורה בפנסיה, נסעה לבד להתארח בביתו של קאזיק, בן למשפחה פולנית נוצרית שאספה אותה אל ביתה עם תחילת המלחמה וגירשה אותה עם בוא הגרמנים. איתו יצאה למסע בעקבות הזיכרון אל עברה, אל אותם איכרים שסירבו לקבלה או שילחו אותה עם בוא הסכנה; אל המנזר בו חיה. 
 
 
 
אמא ספרי לי, את היית שם ... 
מאת: אוה ארבן 
הספר כולל צילומים בשחור-לבן והוא נולד מתוך הרצאה אותה קיימה המחברת בכיתה של בנה ביום הזיכרון לשואה ולגבורה.
"קבלנו פקדה לעזב את הבית. התירו לנו לקחת רק מזודה אחת קטנה לכל איש ואשה. עמדתי בפתח והבטתי, בפעם האחרונה, בחפצים שהשארנו. המטה שלי - מי יישן בה? מי יהנה משמיכת הפוך הרכה? מי ישחק בצעצועים שלי? על מי יסתכל הליצן הצוחק בתמונה שעל הקיר? הוי, מה עצוב לעזב הכל וללכת. יצאנו לרחוב. אנשים הביטו בנו. התבישתי. הרגשתי בלבי כאב וכעס נורא. הפכנו להיות אנשים חסרי בית." הספור של אוה נולד באופן ספונטני. בשנת 1979, בכתה ד' של בית - הספר "יחזקאל" באשקלון, בהרצאה לילדים על - תקופת השואה; לאחר מכן נרשם על ידי המספרת. פה ושם הזכרו עבדות ומקרים השנויים במחלוקת לגבי מדת דיוקם, אך המספרת הרי לא התימרה להגיש לקורא תעודה היסטורית, אלא קטעי זכרונות מימי ילדותה והתבגרותה. הספור ה1בא לדפוס, עד כמה שנתן הדבר, באותו אפן שספר לראשונה לילדים - בנשימה אחת.
 
 
אמא, תגידי: זה נכון?
מאת: אירית ר. קופר
אירית ר. קופר לא המציאה את הסיפור; אלה הן קורות חייה, ואלה היו לבטיה: כיצד להעביר לבנותיה את סיפור חייה.
 
במסתור: ילדים בתקופת השואה בצרפת
מאת: נעמי מורגנשטרן
"ילדותי דומה בעיניי לסרט. כמו בסרט, הייתה גם ילדותי מלאה עלילה וקצב; כמו בסרט, ידעתי גם אני מתח ואירועים בלתי צפויים; וכמו בסרט כל מה שנשאר בזיכרוני משנות ילדותי, נשאר בצורה של הבזקים בלבד, הבזקי תמונות; מהן קשות מאוד אך גם תמונות מרשימות ומרגשות." (עדותו של אהוד לב)
הספר המסופר כסיפור הרפתקאות, מציג את סיפורם של שלושה ילדים שהסתתרו מהנאצים ושותפיהם בצרפת הכבושה. הצלתם של הילדים התאפשרה בזכות סיועם של ארגונים יהודים ולא יהודים, ובזכות התנהגותם הבוגרת ואומץ לבם של הילדים. הספר מיועד לקריאה אישית או מונחית, באמצעותה יכולים הקוראים הצעירים להכיר את הקשיים מולם ניצבו הילדים, את חיי היומיום שלהם במסתור, את לבטיהם ואת הפחדים שליוו אותם.
בספר תצלומים, תעודות, מכתבים ומפה.


 
בת כזאת רצינו: סיפורה של מרטה
מאת: נעמי מורגנשטרן
בכל ערב חזרה אמא על ההוראות: היי נחמדה וחייכנית ואז יאהבו אותך. עשי מה שיאמרו לך, ועזרי ככל שתוכלי. אם אתעכב ואת תתגעגעי, בכי לתוך הכרית בשקט, כדי שלא ישמעו אותך. אל תאכלי בסכין ובמזלג, ילדות כפריות אוכלות רק בכף. למדי היטב, והכיני שיעורי בית כדי שכולם יהיו גאים בך. אל תכתבי לי מכתבים, אני אכתוב לך. והחשוב ביותר: השתדלי תמיד שהעיניים שלך יהיו צוחקות, ילדים אינם אוהבים ילדים שעיניהם עצובות" (מתוך הספר סיפורה של מרטה) מרטה היא סבתא לנכדים המתגוררת ברחובות. היא נולדה בפולין וילדותה עברה עליה בתקופת השואה. כשהייתה בת שמונה ביקשה אמה להציל את חייה ושלחה אותה בזהות בדויה מעיר הולדתה צ'רטקוב לעיר ורשה. קריאה בספר "בת כזאת רצינו" היא מסע היכרות עם קורותיה של ילדה שבתוך מציאות קשה של אובדן והרס אחזה בחיים, מצאה את דרכה ובנתה את חייה בארץ ישראל בתקופה של שחרור ותקומה. מיועד לתלמידי כיתות ד'-ו'.
.
 
דמעות של אש 
מאת: דבורה עומר
הספר מספר על עלילותיה של צביה לובטקין, מהיום בו התגנבה לווארשה הכבושה על ידי הגרמנים, בתחילת מלחמת העולם השנייה, ועד למרד. לשריפת הגטו, לבריחה ממנו דרך תעלות הביוב ולהמשך הלחימה גם לאחר מכן, עד ליום הניצחון. המצוקה והרעב, עבודת הכפייה והגירושים לטרבלינקה – הם שהביאו להקמת הארגון היהודי הלוחם שצביה הייתה בין לוחמיו ומפקדיו. חברי הארגון, שידעו הרג והשפלה, ידעו גם אהבה, חברות וגבורה.
סיפור עלילותיה של צביה לובטקין , צעירה יהודיה , אחת הדמויות המרכזיות בגטו ורשה מהיום בו התגנבה לוורשה הכבושה על ידי הנאצים דרך המרד ,  שפרץ בערב פסח תש"ג ( 19 באפריל 1943 ) , שריפת הגיטו והבריחה ממנו , המשך הלחימה  ועד ליום הניצחון .


החייל בעל כפתורי הזהב
מאת: מרים שטיינר - אביעזר
הספר "החייל בעל כפתורי הזהב" מתאר את השואה מנקודת מבט של ילדים יהודים. הוא בא לספר על ילדים שנלקחו מילדות עליזה לברוטליות של מלחמה העוטפת אותם בכל אכזריותה. רק ימים ספורים מספיקים להפוך אותם למבוגרים המסוגלים להתמודד עם רעב, עם צמא, עם פחד ועם מוות. מופרדים מן האמהות הם אינם מוכנים להבין שזה נעשה בכוח, וכששוב מתאחים עמן, בעיני הילדים אין כבר אהבה, אין אמון אלא שאלה המאשימה: "איפה היית את?", "איך הרשית שכל זה יקרה?" רק העושר הפנימי המלא בעולם האגדות עוזר להם להישאר טהורים ולנסות לקחת בחזרה מה שנגזל מהם.
מרים שטיינר-אביעזר היא מורה במקצוע. עבדה מספר שנים כאחראית לפעולות נוער ותרבות בקהילות יהודיות ביוגוסלביה עד שעלתה ארצה ב-1971.



הסיפור של נילי
מאת: אראלה שרפיאן
נילי הייתה בת שלוש כאשר לקחו אותה הוריה מישראל לבקר את משפחתה בפולין. 
פתאום פרצה המלחמה הנוראה, מלחמת העולם השנייה. נילי, אחיה ארנון והוריהם מצאו עצמם בתוך הסכנה.  שנים של בריחה, הסתתרות, רעב וקור עברו על המשפחה, עד שנמצאה ההצלה. הסיפור מבוסס על מקרה שקרה.
המחברת, אראלה שרפיאן - בת קיבוץ להבות הבשן. זהו ספרה הראשון.
הציירת, זוהר ענבר - בת קיבוץ מזרע, סיימה לימודי גרפיקה בויצו חיפה
הספר מותאם גם לילדים בכתה ג' . הסיפור מבהיר את אימת רגעי המלחמה ,החיים  הניתנים במתנה ודרך ההצלה התלויה ברגעי מזל בתושיה והחזרה לארץ.




 
החיים כתקווה
מאת:הלינה בירנבאום 
"פגשתי את החופש עם ריקנות בלב אחרי הדרמות של שנות השואה. גודל היתמות, הריסות וגלי אפר בורשה שאחרי המלחמה – כלום מסביבי וכאילו כלום בתוכי... כבר היתה בידי כיכר לחם שלמה ויכלתי לחתוך ככל שארצה, אבל היה לי צפוף בין ארבעת קירות הבית ובתוך עצמי. לא רציתי להיות כמו אימא לפני המלחמה, רק לדאוג לבית, לבשל, לסדר – הייתי  מבוגרת ממנה ללא שיעור עם  15 שנות חיי! דרך ארוכה כל כך עברתי מילדות עד זיקנה, עד מוות במשך השנים האלה של מלחמה וכיבוש! אין ספור פעמים הסתכלתי בעיני המוות, מתתי מפחד וממתח באותן רגעים לפני האחרונים – מסות כאלה של בני אדם נשרפו לפני עיני – איך להכנס אחרי כל זה ליומיומיות רגילה ואני כלואה בתמונות ובקולות ההם?"
להורדת תקציר הספר (20 עמודים)
לאתר האינטרנט של הלינה


ואיך קוראים לך עכשיו
מאת: תמי שם-טוב
עד מלחמת העולם השנייה חייה בהולנד קהילה יהודית גדולה ומפוארת. רובה נספתה בשואה. אלו שניצלו שרדו בזכותם של המחתרת ההולנדית ואנשים טובים, שמטעמי דת ומצפון החליטו לסכן את חייהם כדי להציל חיים של אחרים.
ואיך קוראים לך עכשיו מבוסס על סיפורה האמיתי של ילדה יוצאת דופן, שמוצאת מקלט אצל רופא ואשתו בכפר נידח, ומסתירה את זהותה האמיתית מילדי בית הספר, מהשכנים, מהאיכרים, אפילו ממסתתרים אחרים ובעיקר - מהחיילים הגרמנים. בכל אותם ימים היא מחכה למכתבים המצוירים של אביה. הם נוטעים בה תקווה שעוד יצאו היא וכל בני משפחתה, כל אחד ממקום מחבואו, וישובו הביתה.
האב, פרופ' יעקב ואן דר הודן, וטרינר בצבא ההולנדי וביולוג בעל שם בינלאומי, הצליח בזמן המלחמה לפעול עם המחתרת ההולנדית, למצוא מקלטים לארבעת ילדיו ולאשתו, לעבוד בחווה חקלאית ואפילו לכתוב ולצייר לבתו מכתבים. עם קום המדינה הוא נקרא על ידי דוד בן גוריון להקים את המכון הווטרינרי, ובשנת 1961 זכה בפרס ישראל.
ליניקה Lieneke עלתה ארצה בגיל 16. היום קוראים לה נילי גורן. היא סבתא לנכדים, בפנסיה מעבודתה כאחות ומתגוררת בקריות.
תמי שם-טוב, כתבה את הספר על פי סיפורה של לינקה. ספרה "רק בשביל מילי" זכה בפרס זאב לספרות ילדים ונוער.
 
 
ז'קי וז'נו מסע בשחור לבן
מאת: ז'קי ברקן
 
עדיין היום, במרחק זמן של יותר מיובל שנים, אני לעתים עוצר לרגע ושואל; האם מישהו, העלה בדעתו אבדן הורים בגיל רך מהו?!  אני עדיין שואל את עצמי אם הייתה זו יד המקרה, שבדרכי פגשתי אנשים אשר השיבו לי את חיי, חסידי אומות העולם? או שמא היה זה נס? התחלתי את חיי עם כל כך מעט, אבל הרוב נשאר לי...
שלושה דברים עוזרים לי לפסוע בשבילי הזיכרון: חמלה, תְּשוּמַת לב והכרת תודה. כך או כך, ניסיון חיי המפותלים מביא אותי לדחות בכל תוקף וללא פשרות את כל האכזרי והשולל את חופש הקיום הבסיסי של האדם. -  יתכן שאמירה זו תיתפס כְּתמימה וכסימן כלשהו לַרוּח הילדותית שבי. אך אם כן הדבר, הוא רק מחזק את שהורישו לי, כנראה, הורי. בִּהיוֺתי ילד קטן בן חמש, כינו אותי מָצִילַי הראשונים בשפה הפלמית  PATJE. -  פטייה בתרגום חופשי הוא איש קטן, או ילד בדמות איש... הייתי ילד קטן לבוש מְעִיל צמר ארוך. היום, כילד גדול, לבוש מְעִיל קצר, אני מצהיר כי בבית הספר הזה - "החיים" למדתי בְּדֶרֶך קשה ומעניינת, ואני עדיין לומד, את סודות הקיום.
אין מרשם בדוק. זהו תשבץ המורכב מאלפי טעמים, ריחות ומגעים, כחול על שפת הים, כַּכּוֺכבים בשמים. עבורי חירותו של האדם, בחירתו באהבת הזולת, הם הלקח שאני נושא עמי והתשובה שאני משאיר במילה הכתובה.
לצפיה בסרטו של ז'קי ברקן '1943 השנה האבודה'
לצפיה בסרטו של ז'קי ברקן  'ואהבת לרעך'
ראיון רדיו עם ירון אנוש


חברי הקטנים
מאת: פרדקא מזיא 
סיפורים לילדים מימים עצובים. אותיות מנודות, ציורים של מיכל אפרת. פרידקה מזיא נולדה ב-1922 בסוסנוביץ, פולין. בזמן המלחמה עבדה כאחות בבית החולים היהודי וניהלה מעון לתינוקות בגטו. היתה חברה בתנועת 'הנוער הציוני' במחתרת, השיגה נשק, יצרה מגע עם המחתרת הפולנית לבקש דרכי הצלה וקשרים עם שרידי היהודים בגטאות השונים. לאחר שגטו סוסנוביץ חוסל על ידי הגרמנים הצליחה פרידקה , יחד עם שרידי ניצולים אחרים להגיע במרס 1944 לארץ ישראל. במשפט אייכמן היתה פרידקה אחת העדים. הסיפורים בספר זה הם סיפורי אמת. בוקספר ממליץ לילדים מגיל קריאה 13 לפחות
 
החדר בעליית הגג
מאת: יוהנה רייס
ניסיתי לספר למען בנותי, את קורותי כילדה בהולנד הכבושה, כשנאלצתי להסתתר במשך שנים מספר בעליית הגג בחוות האיכרים הנידחת של האוֹסטֶרוַלדים.  
רק כשהתחלתי לכתוב נתחוור לי מה רבים הדברים שהשתמרו בזכרוני...
בשורשו של אומץ הלב, הכמו מובן מאליו, שמתואר בספר זה, טמונה עוצמה הכבירה לאין שיעור מאימי המלחמה הממושכת והמחרידה. עיצוב העטיפה: זנדהאוז-אייזנשטיין. ציור העטיפה: מיכל לויט.





חיים בזהות שאולה - החיפוש אחר הלא נודע
מאת: יהודה אלכסנדר

הטיסה לוורשה – הגיעה בצהרים. רוב הנוסעים המשיכו לאושוויץ לטקס יום הזיכרון לשואה. קיבלו את פנינו בנמל התעופה בוורשה, הגב' ליבגארד גראבוש והגב' שטמברג, והאדון גונתר שוימן. זיהינו אותם (כמוסכם מראש), ע"י לוח קרטון ועליו שמותינו, ומטריה בידי הגב' גראבוש. כמו כן היא נתנה לעדינה ורד. כך התחיל מסעי אל הבלתי ידוע, אל הילדות שאינני זוכר.
קרא עוד...




חמש ילדות מדברות
מאת: ערה מיכאילובנה- ארז, חנה יחימוביץ-פטמן, עליזה ויטיס-שומרון, עליזה רוזנסוור, אינה קורניצר.
 
חמש ילדות ניצולות שואה מספרות את סיפוריהן כעבור שישים שנה: ערה מיכאילובנה- ארז, חנה יחימוביץ-פטמן, עליזה ויטיס-שומרון, עליזה רוזנסוור, אינה קורניצר.
מאז שוחררה מברגן-בלזן, חיה עליזה ויטיס-שומרון מקיבוץ גבעת-עוז חיים מקבילים. אלה של המציאות והשגרה, ואלה של השואה והגבורה. ואת שבועתה להמשיך ולספר - היא לא מפסיקה למלא.
הספורים של עליזה רוזנווסר וחברותיה השותפות לספר מבטאים עולם פנימי מורכב של ילדה בשואה‮ "‬והם נכתבו מתוך נסיון לתאר את חוויות הילדות ממבטו של ילד‮, ‬ללא שיפוט‮, ‬ללא סינון‮,- ‬עובדות בלבד כפי שילד קולט אותן כי הרי זו הילדות היחידה שהיתה לנו‮".‬
 
קרא עוד...



חתונה סיציליאנית
מאת: פול סולומון
ילד שחומק מידי הנאצים מוצא מקלט בבית של ילדה  נ ו צ ר י ה , והם מתאהבים זה בזה. הוא נלכד והיא לא מוכנה לעוזבו ועולה יחד אתו לרכבת הגירוש.   רגע לפני שמפרידים ביניהם על רציף המחנה, הם מספיקים לערוך טקס נישואין. לאחר המלחמה הם מחפשים זה אחר זה, אך מחמיצים איש את רעותו. כל אחד מהם מקים משפחה אך הברית שכרתו לא מרפה מהם.
הספר "חתונה סיצליאנית" מתחיל בלוויה עליה מספר לנו בנו של המנוח. הוא מתאר את הלוויה ומתחיל לעשות חשבון נפש בינו לבין עצמו, חשבון נפש שאופייני למי שאיבד אדם יקר לו. במהלך חשבון הנפש הוא מתחיל לחזור לעברו ולהזכר בילדותו, וילדותו לא הייתה פשוטה כלל.
ג'יורי הילד שהרגע איבד את אביו חוזר לזיכרונותיו מימי השואה. הוא היה נער בתחילת שנות התבגרותו בהונגריה כאשר עקרו את משפחתו מביתם והעבירו אותם לבית היהודי שסומן במגן דוד צהוב. כל פעם הגיעו חיילים נאציים לבית יהודי ולקחו משם יהודים אל הלא נודע. כך נשאר ג'יורי ללא הוריו שנלקחו.
להורדת פרק מהספר

 
היום בכתה לי הצפירה 
מאת: בת-שבע דגן
אוסף מרגש של שירים שענינם זיכרון והנצחה. בשירים מספרת המחברת על דברים שהילד פוגש בסביבתו הקרובה. על תמונה, על נרות, על צפירה, על מגן דוד ועוד. באמצעותם היא מצליחה להעביר מידע והסברים ורגשות שקשורים לשואה באופן מעודן ומרוכך שמאפשר לילד לקלוט, לעכל, להפנים ולזכור.

יחד ולחוד בבז'ז'ני: פולנים, יהודים ואוקראינים 1945-1919 
מאת: שמעון רדליך  
 
ספרו של שמעון רדליך הוא ספר מקורי ומרתק. זיכרונותיהם של אנשים המשתייכים לקבוצות אתניות שונות נסמכים על הנרטיב ההיסטורי. העדויות האישיות מוסיפות מימד של עומק לפרשנותה של ההיסטוריה. [שאול פרידלנדר]
זהו ספר הכתוב בה בעת על-ידי היסטוריון חכם, חד-עין, מעמיק, אחראי ודייקן והן על ידי מספר רב השראה היודע לצרף שברי מראות וקטעי זכרונות לכלל אפוס מרהיב של מקום. הספר, מוטט סטריאוטיפים שהשתרשו אצלי לגבי מזרח אירופה והחיים היהודיים שם וחיסל דעות קדומות שאימצתי לי במרוצת השנים. הוא העלה בפני בכישרון מובהק ומעורר הערצה תמונת מצב מורכבת, דינמית ורבת פנים של מערכת יחסים וקשרי גומלין בין האדם היהודי וחברתו לבין הלאומים השונים שהוא חי לצדם ובקרבם. [חיים באר]

שמעון רדליך נולד בלבוב ב-1935 וחי כילד בבז'ז'ני הסמוכה. הוא עזב את בז'ז'ני ב-1945, התגורר מספר שנים בלודז' ועלה לישראל ב-1950. הוא למד באוניברסיטה העברית, באוניברסיטת הרוורד ובאוניברסיטת ניו-יורק. במשך למעלה משלושים שנה שימש כמרצה ופרופסור במחלקה להיסטוריה באוניברסיטת בן גוריון בנגב. ספריו ומאמריו עוסקים בתולדות יהודי מזרח אירופה בעת החדשה.
'יחד ולחוד בבז'ז'ני' ראה אור בארצות הברית, בפולין ובאוקראינה וזכה לביקורות נלהבות בכתבי עת מקצועיים ולתגובות חמות של קוראים. 
שמעון רדליך, ויקיפדיה
 
 
החשבון הפולני
מאת: מירי פז

בספר "החשבון הפולני" מבחר מאמרים ראשון מסוגו בעברית על התמודדות החברה הפולנית עם זיכרון העבר, ובמיוחד עם התנהגותם של פולנים כלפי יהודים בתקופת מלחמת העולם השניה ואחריה. מחברי המאמרים הם מן האינטלקטואלים הבולטים כיום בפולין .
עניינו של מבחר המאמרים הוא באלה, הקוראים בקול תקיף ואמיץ לחברה הפולנית לבוא חשבון עם הפרקים האפלים בעברה. מכונסים בו 13 מאמרי הגות, פובליציסטיקה ופרקי מחקר המזמנים לקוראים ישראלים התוודעות למקצת מן הקולות בוויכוח הציבורי על העבר, ולסוגות המיוחדות של המסאות והפובליציסטיקה בפולין.
מירי פז - עורכת ומתרגמת החשבון הפולני - עימות עם זיכרון היא מבקרת ספרות ומרצה לתקשורת ולתרבות. ערכה את "משא", המוסף הספרותי של דבר. באחרונה תרגמה מפולנית את ספריו של פאבל הילה מרצדס בנץ (חרגול 2003) ולאן נעלם דויד וייזר (חרגול ועם עובד, 2006).
להורדת המאמר 'כיצד מתמודדים עם זה' מאת: יז'י ידליצקי
להורדת המאמר 'משעמם בלי היהודים'


 



הילד מ"שמה"
מאת: תמר ברגמן  
גיבורי הספר הם ילדי כיתה ד החיים בקיבוץ בעמק הירדן בתקופה שבין סיום מלחמת העולם הראשונה למלחמת השחרור. הספר נפתח בשובם ארצה של לוחמי הבריגאדה היהודית בצבא הבריטי. מישה, אחד הלוחמים מביא מאירופה את בן אחותו, אברהמ'לה , ניצול שואה היחיד ששרד ממשפחתו. הספר מתאר את קליטתו של אברהמ'לה- אברמיק בארץ, את חיי הילדים בקבוצה, ואת פינויים במלחמת השחרור.

"כל אחד דוחף את האף שלו לצלחת של השני—לתא שלו. כן אפילו אי אפשר לסגור את תא הבגדים או את המגרה בכיתה! כל פתוח לכולם. כל הסקרנים של הכיתה יכולים לחטט, לחפש, ואחר כך הם באים למורה ומלשינים--- אני צריך שיהיה לי מקום משלי. סגור, פרטי, רק שלי, שאף אידיוט מהכיתה לא יחטט בו ולא יודיע לכולם מה מצא---"
 
ילדה
מאת: אלונה פרנקל
"ילדה", ספרה הראשון למבוגרים, הוא ספר אוטוביוגרפי המגולל את ילדותה של המחברת והתקופה שעשתה במסתור בזמן מלחמת העולם השנייה. פרנקל נולדה בשנת 1937 בפולין, שנתיים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. הספר מלווה את ילדותה בפולין, בקרקוב ובלבוב, שם שהתה בתקופת המלחמה. הספר מסתיים ב-1951, כשאלונה הילדה רואה מסיפונה של האונייה את העיר חיפה.
הספר מלווה בתמונות ומסמכים אותנטיים, ששרדו באורח פלא את המלחמה. למשל - תעודת לידה מזויפת, תעודת מעבר של הגרמנים, סרט זיהוי שענדו היהודים בגטו על הזרוע וציורים שציירה כילדה נוצרייה בכפר.
 
ילדה משם
מאת: חוה ניסימוב

ספרים רבים יוצאים לאור לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה ועוסקים בתקופה ומאורעותיה. רבים מתוכם הם ספרי זיכרונות של ניצולים. בשל הזמן שחלף, הספרים שנכתבים ויוצאים לאור כעת, הם של אנשים ונשים שהיו ילדים בתקופת השואה. ספר אחד מהם הוא "ילדה משם" של חוה ניסימוב. "פסח" הוא שמו של סיפור מתוך הספר.
ניסימוב נולדה ב1939 בוורשה שבפולין. במלחמת העולם השנייה ברחה עם אימה מהגטו וגדלה "מאחורי הארון" בבית משפחה נוצרייה בכפר, ללא אמא שלה ששבה לאספה רק לאחר שנים, עם תום המלחמה. אחרי שעלתה לארץ גדלה כ"ילדת חוץ" בקיבוץ. כילדים רבים הגיעה ניסימוב לארץ וסבלה מלעגם של ה"צברים" שבאותה תקופה לא השכילו להבין את שקרה, והדברים ידועים.
ספרה של נסימוב אינו ספר "רגיל" הוא בנוי קטעים קטעים של זיכרונות.
הורדת מצגת השירים


ילדים מאשימים
ערכו: מריה הוכברג-מריאנסקה ונוח גריס

עם הוצאתו לאור של הספר בשפה העברית מתגלה בפני הקוראים אוצר בלום של עדויות מזעזעות על הסבל בל ישוער שעבר על ילדים יהודים בתקופת השואה. לפי מדיניות הגרמנית, הילדים הרכים, שהם עתידו של העם היהודי, היו הקורבנות הראשונים להשמדה. עם סיום מלחמת העולם הראשונה, התברר שמכלל הניצולים מהוים הילדים שבעה אחוז בלבד.העדויות האלה נגבו מיד לאחר קרות השואה בידי מיטב אנשי האקדמיה: עיתונאים, מחנכים, סופרים, עובדים סוצילאים ועוד.
גדולתם של אוספי העדויות טמונה בעובדה שהם העלו על הכתב את העדויות הללו ללא כל עריכה, אלא בלשונם של הילדים, כפי שהם ידעו לספר בשפתם הדלה והפשוטה.
לכן קובץ זה שלהעודוית מהוה מסמך אותנטי, יחודי ונדיר, שהוא בעל חשיבות היסטורית עליונה.
יצויין שבעת פרוץ מלחמת העולם השניה בשנת 1939, הגיל הביולוגי של הילדים שעדויותיהם מובאות בספר זה, נע בין שנה אחת עד לגיל אחת עשרה והעדויות נגבו בהיותם כבר כבני שבע עשרה, אולם במלחמת הקיום וההשרדות הם נהגו כבוגרים לכל דבר. התלגו בהם חושים ואינסטינקטים חיתיים כמו אצל חיות בר הנמצאות בסכנת הכחדה. (מקור: סימניה)


ילדת היער
מאת: עשי וינשטיין
סוניה היא ילדה קטנה , ההורים שלה לוקחים אותה ליער לחיות בין העצים ובין הפרטיזנים היהודים. הפרטיזנים נלחמים נגד הגרמנים ומצילים יהודים רבים. במחנה סוניה היא הילדה היחידה בין הרבה מבוגרים, היא משחקת בין העצים וחולמת.
בלה , אחותה התינוקת, לא חיה ביער,הוריה מסרו אותה למשפחת גויים , שמגדלים אותה עד סוף המלחמה.
סוניה חושבת שהחיים ביער מלאי קסם וחוויות, אמנם לפעמים קשה לה ומפחיד ואין מה לאכול, היא נהנית מכך שהיא הילדה היחידה במחנה, המבוגרים סומכים עליה , כך היא חושבת.
המבוגרים מרגישים וחושבים אחרת עליהם היה להתמודד עם האויב הנאצי , ועם כל הגויים שרוצים את רכוש היהודים ובכלל לא רוצים לראותם.
הסיפור מתבסס על סיפור בני משפחתה של הסופרת .
עשי (עשהאלה) וינשטיין היא בתו של עשאהל בילסקי, אחד משלושת האחים מתוך הסרט 'התנגדות'
לצפיה בקדימון הסרט 'התנגדות'
 
 
יומנה של נערה 
מאת: אנה פראנק 
אנה פרנק 1929-1945 בת השלוש עשרה ובני משפחתה, נאלצו, יחד עם אחרים, למצוא מחבוא מפני הנאצים. שנתיים ימים הסתתרו השמונה במחבוא, בבית משרדים באמשרדם, כשידידיהם ההולנדים מסכנים את נפשם ודואגים למחסורם. חדשים אחדים לפני שחרור הולנד נתגלו והועברו למחנות ריכוז. ביומנה, [ 14 ביוני 1942 - 1 באוגוסט 1944] מתארת אנה את העובר עליה ועל שאר דיירי המחבוא. בשפת המקור, בהולנדית, נקרא הספר "הבית האחורי". השם המקורי: Het Achterhuis .
ביומנה פונה אנה לידידה מדומה בשם קיטי. עוד בדפים הראשונים אנה מרבה לספר על בדידותה: "איש לא יוכל להבין שילדה בת 13 מרגישה את עצמה בודדה בעולם" לכאורה אין בסיס לתחושתה. יש לה הורים אהובים, אחות בת 16, כשלושים מכרות וידידות ומעריצים הכרוכים אחריה למרות גילה. אך חסרה לה ידידות אמת.
אנה מספרת כי הרגשתה בביה"ס טובה למדי. היא קיבלה תעודת מעבר לא רעה. ברוב המקצועות ציוניה הם שבע או שמונה. במקצועות המתמטיים הישגיה פחותים. הם אינם אהובים עליה. מרגוט, אחותה, קיבלה תעודה עם ציונים מזהירים. היא מציינת ביומנה שהיא אוהבת מאוד את אביה, וצר לה שבזמן האחרון הורחק מהנהלת שתי החברות אליהן היה קשור, ולכן הוא מרבה לשבת בבית. באחד הימים לחש לה אביה שעוד מעט הם יאלצו לעבור לאיזה "מחבוא": "החלטנו ללכת ולא לחכות שיבואו לקחת אותנו".
 
יונה על חוט תיל מסע במצוות סבא
מאת: דבורה שטיינר ואן-רויאן

מספר את סיפורו של יונה שטיינר, שב- 1939, והוא בן 13, נחטף לעבודת כפייה בעת שחזר מבית ספרו בפולין ונבלע במחנות עבודה וריכוז. הוא שרד חמישה מחנות שמחלקם ברח בזכות אומץ לב, נחישות, מזל ועורמה.
בשנת 1969, כאשר הייתה המחברת דבורה שטיינר ואן רויאן בת 18, הגיעה מארה"ב לישראל ובידיה מעטפה דהויה ועל כתפיה מוטלת שליחות לא צפויה.
"דבורה, מצאי לי את הבן של אחי, אמר סבי בקולו הנחוש והסמכותי, תחב את המעטפה הישנה לתוך ידי, והצביע על כתובת השולח בצד השמאלי העליון של המעטפה, שרק בקושי היה אפשר לפענח אותה. מצאי לי אותו. גרמתי לו עוול". המחברת מצאה את יונה שטיינר, וחיי כולם השתנו.
קרא עוד...

 
הילדה המסתורית של סבא
מאת: מלכה אדלר
איתי אוהב לשבת עם סבא ולהאזין לסיפוריו. סבא יצחק נותר לבדו כילד בתקופת השואה ובהתחלה הוא אינו מוכן לחלק עם איתי את זיכרונותיו. איתי הסקרן אינו מוותר וסבא נכנע לו. הוא שומע על הילדה הגרמנייה שחיכתה לו בכל יום עם סנדוויץ' ליד הכפר שלה, על הפגישה עם אחיו, וסיפורים נוספים שמרתקים את איתי ונוגעים ללבו. סיפוריו של סבא מוצגים בפשטות שיש בה כדי לקרב גם ילדים בגיל צעיר יחסית לזיכרון השואה. 
 
ילדה ושמה מרישה
מאת: מלכה דולברג-רזנטל 
סיפור ילדותה של מלכה דולברג-רזנטל הלוא היא מרישה שבמשך שנה וחצי הוחבאה בחבית ברצפת הרפת של בני משפחת קוט הנוצרייה. זמן קצר לפני שחרור הכפר הפולני חורוסנו מעול הכיבוש הנאצי מוציאים אותה בני המשפחה מהחבית כשהיא חולה, מאובנת ובקושי רואה. עוד לפני שהיא מחלימה לגמרי מופיעה אישה זרה המציגה עצמה כאמה החורגת ובידה מכתב מאביה הפצוע המבקש ממשפחת קוט למסור לה את בתו. בבבכי קורע לב יוצאת מרישה עם האישה הזרה למסע בדרכי אירופה כאשר בכל פעם היא נקרעת ממקומות ומאנשים ובעיקר מנסה לשרוד. למרות מכאוביה של מרישה הסיפור נכתב מנקודת מבטה של מי שניצלה ולא איבדה את שמחת החיים ולכן הוא אינו מדכא ומותאם לילדים.

ילדות בצל השואה: ילדים - ניצולים ודור שני  
עורכות: זהבה סולומון וג'וליה צ'ייטין

לאורך השנים רווחה הנחה מוסכמת, אם כי מוטעית, שילדים בתקופת השואה היו "צעירים מדי" מכדי לזכור את האירועים הטראומתיים שחוו באותה עת, ועל כן לא נחשבו ל"ניצולים באמת". יתר על כן, כאשר לאחר המלחמה רצו הילדים לדבר על עברם, לעתים קרובות נהגה החברה המבוגרת להשתיקם. חלק מקשר השתיקה גרם לכך שקבוצת ניצולים זו, לא זכתה להתייחסות משמעותית רחבה ומעמיקה.
בעשור האחרון, אנו עדים להתעוררות המחקר בנושא הניצולים שבעת המלחמה היו פעוטות או ילדים, אשר התנסו בחיים בגטו, ביערות, עם הפרטיזנים, במנזרים ובמקומות מסתור אחרים, לעתים תוך הסתרה והכחשה של זהותם היהודית. ניצולים שהיו ילדים במלחמת העולם השנייה, הם היום החוליה החיה האחרונה של אותה תקופה היסטורית איומה בתולדות האנושות.
בעוד שמרבית המחקרים בתחום זה, עוסקים בדור הראשון והשני תוך אימוץ פרספקטיבה פתולוגית, והצגת בעיות בין- אישיות, חולי ומצוקות נפשיות, המחקר על הדור השלישי נוטה להתמקד במשמעות הניתנת לעבר המשפחתי ולסוגיות תרבותיות וחינוכיות, כגון: הוראת השואה בבתי הספר, מסעות שורשים של בני נוער למחנות הריכוז וההשמדה בפולין, משמעות השואה בחיים החברתיים והפוליטיים העכשוויים בישראל ועוד. 
 


יערות אבודים 
מאת: רות מילרד 
אח ואחות שוב לבדם. הם המשיכו ללכת, ידה בתוך ידו, מבלי לדעת לאן. המתח והפחד הכתיבו להם להתרחק, לנוע הלאה...
היער הלך והאפיל. הרוח רשרשה בין ענפי העצים. ידיים גרומות, נעלמות, פרעו את שיער ראשיהם, והם נסוגו בבהלה לאחור.
שדים לבנים סובבו אותם ביללות... אתה מספיק גדול בשביל לדעת שאין שדים ביער, נזף בעצמו. בגבורה הישיר מבט אל תוך היער, והשדים הפכו לגזעים לבנים, צמרותיהם מתנדנדות מעוצמת הרוח השורקת. כשנרגע אמר לאחותו: "תראי הנלה, אין שדים".


 
כובע זכוכית
מאת נאוה סמל 
 
הלילה צנח עלינו, ג'ורג' ולש. בארץ הזו אינו גולש בנחת, אלא מצית דלקה עצומה על פני המים. את השעה הזו תיעבתי תמיד. זו תהיה בוודאי שעת מותי.
את זעמך לא הסתרת, נוקם ציפית לראות, ומה מצאת? לוחם מבוהל. הארץ הזו אמנם מבוצרת היטב, אבל לוחמיה התעייפו. כיצד אתה מעז לבוא אלי בתביעות? הן לילדו של הניצול לא ניתן לגדול בחסות הגבורה, כמו ילד שאביו נפל בקרב או חֵרף נפשו על אדמה.
תחת כיפת השפלה צמחתי, כעשב מבוהל. נתייסרתי משום קלונם של אב ואם שבּוּזוּ. אינך מבין כי נולדתי לגבר ואשה שבמועד מסוים בחייהם חדלו להיות יצורי אדם. אנחנו ילדיהם של אנשים לכודים בחרפתם. כן, כן, לכודים.
בבית הספר שיקרתי. אמרתי שהורי הקדימו לעלות לארץ. כדי שלא אדרש להודות כי אני הוא בנם של העקורים האומללים האלה.
אולי תהיה לי נחמה ביחד משלי, אבל ילד הוא פצע חדש.
כבר חציתי את הגיל שבו אבדו עלומיהם. הם הולכים ומזדקנים. כַּפֵנוּ מורמת וכפם מתרוקנת. עם אניצי השיבה, כאשר חלפה כבר אימת הרעב והקור, פוקעת קליפתם ושוב נאגרת בתוכם החרדה.
והעולם כולא את נשימתו ומצפה שיסתלקו. כל עוד בין החיים הם, נחבטת דלת מצפונו הרעועה.

כעונות החולפות
מאת הניה אדמון
הספר כעונות החולפות, מאת הניה אדמון, מהווה אוסף של שירים שנכתבו לאורך זמן, וחלקם משקפים את זיכרונות ינקותה עת היתה בת להורים בבריחה מן הנאצים.

הניה היא ילידת מחנה כפיה באומסק (סיביר), ברית המועצות, 1943, להורים אשר ברחו מפולין, נתפסו על ידי הרוסים, הועברו למחנה, שם הכירו ונישאו. לאחר המלחמה שוחררו אסירי מחנה הכפייה. בגלגולים שונים הגיעה הניה עם הוריה לגרמניה, שם אושפזה בבית חולים לתקופה ממושכת עקב מצבה הגופני הירוד שהחל עוד במחנה באומסק בשל התנאים הקשים ששררו שם. משם עלתה לארץ בשנת 1949, כנראה דרך צרפת.
לגלרית התמונות של הניה
 
מחכה לאבי
מאת: יעקב ברזילי 

כשפוגשים ביעקב ברזילי בחיים האמיתיים, הוא יושב בשקט, נוצר את לשונו וממעט לדבר בלי צורך. משורר שמניח לשירתו לנבוע בלא להתגאות ובלא לשיר הלל לעצמו. הוא בהיותו "משורר זוכר" הופך עצמו למשפך לאנשים ולעולם שאיננו. ואין אנו יכולים להבין עולם זה או לדעת אותו.

 
לא הספקתי להיות עצוב: סיפורו של מיילך קנר מ"ילדי טהרן"
מאת: נעמי מורגנשטרן  
סיפורו של מיילך שמאפיין את סיפוריהם של "ילדי טהרן" - מלווה בתצלומים משפחתיים וארכיוניים, בתאור קצר של ארועי התקופה ובמפה המתארת את מסלול הנדודים. זהו יומן שנכתב בעקבות סיפורו של אחד מילדי טהרן מלווה במפות מסע . הסיפור של אלימלך קנר הוא המייצג את סיפורם של ילדים אלה , שנפרדו ממשפחתם ועברו תלאות קשות בדרכי נדודיהם מפולין דרך מדינות ברית המועצות ועד איראן.
ילדי טהרן , הוא שם שנתן היישוב היהודי בארץ לקבוצה בת כאלף ילדים יהודים מפולין שהגיעה ונקלטה בארץ בעיצומה של מלחמת העולם השניה. היתה זו קבוצת הילדים הגדולה הראשונה שהגיעה לארץ בעיצומה של השואה.
 
לאורך המסילה 
מאת: תמר ברגמן
לאורך המסילה הוא סיפור נדודיו ומאבקיו של יענקלה בתקופת מלחמת העולם השנייה. משפחתו של יענקלה, כמשפחות רבות אחרות, ברחה מפולין לרוסיה מפחד ההשמדה. ברוסיה יש מחסור במזון, הגברים מגויסים לצבא, והנשים נשלחות לעבודת פרך. הגרמנים מפציצים את הרכבות בנסיעתן, רבים נפגעים, משפחות נפרדות וילדים נותרים לבדם.
יום אחד מוצא יענקלה את עצמו לבדו לאחר הפצצה. מעתה עליו להתמודד לבדו, לדאוג לעצמו למזון ומחסה. הוא מחפש את אמו ואחותו שאבדו תוך כדי מאבק בבדידות, בקור, ברעב ובפחד. הוא מתגנב לרכבות ומתחבא בערֵמות פחם.
בחיפושיו הוא עובר על פני אזורים נרחבים של ברית־המועצות. הוא מגיע לערים מוסלמיות ונוצריות, למקומות לוהטים בחומם ולמקומות קפואים בשלג. גם בשעות הקשות ביותר הוא אינו מאבד את התקווה.
זהו סיפור מרתק, לעתים עצוב ולעתים מצחיק, על מאבקו של ילד שהצליח לשרוד.
 
 
 

לבבות חצויים - הוצאת ילדים יהודים מבתי נוצרים בפולין לאחר השואה
מאת: אמונה נחמני גפני ירושלים: יד ושם
זמן קצר לאחר שחרור פולין מן הכיבוש הגרמני במלחמת העולם השנייה, קמו ארגונים וגופים יהודיים שעסקו בחיפוש ובאיתור ילדים יהודיים שהוסתרו בזמן המלחמה בידי פולנים נוצרים, במטרה להוציא את הילדים ולהשיבם לחיק עמם. הספר דן בשאלות הכרוכות בפעולות אלו: מדוע קמו כמה גופים לשם השגת מטרה זהה? מה היו היחסים ביניהם? אילו דרכי פעולה סיגלו לעצמם? מה הייתה תגובתם של המצילים לפניות אליהם? כיצד טופל עניין הוצאת הילדים בבתי המשפט בפולין? מה הייתה עמדתה של הכנסייה? מה היו תגובותיהם של הילדים למעבר? סיפוריהם האישיים של ילדים יהודיים שהוסתרו בזמן המלחמה בבתי נוצרים בפולין שזורים בפרקי הספר.
 
לחצות את הנהר
מאת: שלום אילתי 
ילד בן שמונה בעיר קובנה שבליטא נקלע למערבולת המלחמה שפרצה בבוקר ה22- ביוני 1941. המחבר מוליך את הקורא צעד אחר צעד לתוך מציאות של שלוש שנות כליאה בגטו - מצוקות, רדיפות ואקציות בקרב ציבור יהודי הולך ומצטמצם – ובהן גם הוויי של חיי יום-יום ופעילות תרבותית וחינוכית, כל אלה כפי שהשתקפו בעיניו של ילד ערני וסקרן, בעל זיכרון מפתיע בחדותו.
"כאשר ניתנת עדות כזו בכשרון ספרותי כה מובהק, וכאשר היכולת האמנותית מנווטת בהצלחה סיפור כה מורכב, נוצרת אותה הזדהות נכונה שבה הסיפור 'שלו' הופך לסיפור 'שלנו'" [א"ב יהושע].
"סיפורי חיים רבים נכתבו בכשרון רב... הספר הוא אחד המסמכים הנדירים האלה... הרועה הקטן, הקים לאמו, לאחותו וליקרים לו את המצבה במשך 22 שנים שבהן אסף את עצמו ואת מגילות חייו לאחת העדויות החשובות והמרגשות ביותר שיצאו לאור". [נילי קרן, מוסף ספרים, הארץ, 25 באפריל 2000].
קרא עוד...
 
 

לידיה: מלכת ארץ ישראל
מאת: אורי אורלב
לידיה הוברחה לארץ ישראל וחיתה כ"ילדת חוץ" בקבוץ. זהו סיפור נוגע ללב, ויש בו תערובת של הומור ועצב, מציאות ודמיון. זהו ספור אמיתי, מרתק ומרגש מאוד.


למלא את הזמן בחיים 
מאת: הלן לבנת
בפתח הדבר לספרה כותבת המחברת: ברגע של הארה, כשבידי רק מספר דפים שאבי כתב והשאיר לי, חזרתי לאמצע המאה התשע-עשרה. ריחפתי בין מאורעות היסטוריים לבין מראות שראיתי בעיני רוחי, סיפור רדף סיפור וחייתי כל דמות וכל מאורע שתיארתי. אבי הוביל אותי לנקודת ההתחלה של משפחתי, אי שם בסרביה (אז רוסיה) של המאה התשע-עשרה. בזכותו התוודעתי ליהודים רבים שגורלם הוכתב ונחרץ בגלל היותם יהודים ... (אבל) אנחנו התחזקנו, ומעולם לא ויתרנו. והראיה – אני, נצר למשפחה שעליה מסופר בספר הזה, כותבת אותו בגאווה רבה ובראש מורם. 
להורדת פרק מהספר 
 
 
מאה ילדים שלי 
מאת: לנה קיכלר זילברמן 
פרשה מופלאה מימי השואה המביאה את סיפור נדודיה, התחמקויותיה מידי הגסטפו ומאבקה העיקש לחיים של צעירה יהודייה בפולין הכבושה.
לנה קיכלר, שהייתה "אם" למאה ילדים, שרידי גטאות ומנזרים, הקדישה את חייה להצלתם. חודשים ספורים לאחר המלחמה הקימה בעיירת הנופש זקופאנה בית ילדים, ותוך קשיים פיזיים ונפשיים אדירים הצליחה להחזיר לילדים את האמונה בחיים ובאדם, ובסופו של דבר - גם להבריח אותם מפולין ולהעלותם ארצה.
המחברת מגוללת את מעשי גבורתם של ילדים יהודים שהצטרפו לפרטיזנים, פוצצו רכבות והניחו מוקשים, שימשו שליחים ומרגלים במלממה ובמרד, הגניבו מזון לגטו, ולא פעם מסרו את נפשם להצלת חיי הוריהם ואחיהם הקטנים. זהו מסמך נדיר החודר לנבכי הנשמה, ומגולל מעשה גבורה והצלה חינוכי, שזכה לרבבות קוראים בארץ ובעולם.
לנה קיכלר (1987 - 1910) נולדה בעיירה ליד קראקוב, שם השתלמה בחינוך ובפסיכולוגיה. "מאה ילדים שלי" הוא כרך מתוך הטרילוגיה: "בית אמי", "מאה ילדים" ו"המאה לגבולם", ומוגש לקורא במהדורה מחודשת, עיבודה של אושרה שוורץ. הספר, שהקנה למחברת מוניטין עולמיים, תורגם לארבע - עשרה שפות. ב - 2003 הופק סרט תיעודי ישראלי, המשחזר את הסיפור לאור תיאוריהם של הילדים שבינתיים בגרו. הסרט זכה בפרס החוויה היהודית בפסטיבל הקולנוע ירושלים, 2003

המגירה השלישית של סבא
מאת: ג'ודי טל-קופלמן
ישנו רק מקום אחד בבית, שבו אסור לו לנגוע: המגירה השלישית בשולחן הכתיבה של סבא. המגירה הזו נעולה, אסור לפתוח אותה.
 
מה קרה בשואה? סיפור בחרוזים לילדים הרוצים לדעת
מאת: בת שבע דגן
הסופרת, ילידת פולין, עלתה לארץ ב-1945, לאחר שיחרורה ממחנות הריכוז, ביניהם אושוויץ.
 
מוכרי הסיגריות מכיכר שלושת הצלבים
מאת: יוסף ז'מיאן
נסתיימה המלחמה ואני מצאתי את עצמי בעולם ריק. שממת - מוות מסביב. ממשפחתי לא נותר איש ואפילו קבר אין להזיל עליו דמעה. התחלתי מפשפש ברשימות ובתקים מימי פעילותי במחתרת היהודית, שהחבאתי אותם בזמן מרד וארשא ב - 1944. בשעה שהטמנתים לא קיוויתי שיעלה בידי למצאם, ואף שיערתי שיהיה טעם לכך. אך תוך שהייתי מוציאם מן האדמה, נייר אחר נייר, דפים שהצהיבו ושכתבם טושטש, נגלו לפתע לעיניי כאוצר בלום. מתוך כמה מהם פיענחתי את הפרטים האישיים של "מוכרי - הסיגאריות מכיכר - שלושת - הצלבים" בצירוף הערותיי. במקום אחר מצאתי את תצלומיהם. כמה צריך הייתי בזמנו להשתדל, כדי לקבל ידיעות ותצלומים מידי ילדים חשדניים אלה, שאמנם היתה מלוא - ההצדקה לחשדנותם. לאט - לאט החלו לחזור לווארשא השוממה כמה ממוכרי הסיגאריות שהצילו את נפשם. ואז עלה רעיון במוחי לתאר, כמידת יכולתי, את קורות ה"חבורה" - תולדותיה של קבוצת ילדים יהודים בזמן הכיבוש הנאצי, שנראו לי מיוחדות במינן. נפגשתי כמה פעמים עם הנערים ושוחחתי אתם. השוויתי את סיפוריהם זה עם זה וכולם עם רשימותיי. כמה דברים בדקתי במקורות מהימנים. על כל אלה הוספתי את הערותיי וזכרונותיי מתקופת קשריי עם החבורה, וכך קם ויהי הספר הזה.
 
מונה מספר לכוכבים 
מאת: לויס לוורי 
העלילה מתרחשת בקופנהגן של תקופת השואה, אז מגלה אנמאריה בת ה-10 את מזימתם של הנאצים לגרש את יהודי דנמרק למחנות ההשמדה ובתוכם גם את חברתה הטובה אלן רוזן .
 
מותר לשקר
מאת: אלי נצר
סיפור מרתק על התלבטויות, ועל תעודות מזוייפות המצילות חיים.
 
המזוודה של חנה: סיפור אמיתי
מאת: קארן לוין
זהו סיפור אמיתי שהתרחש בשלוש יבשות במשך תקופה של שבעים שנה כמעט. הוא מגולל את קורותיה של ילדה אחת ומשפחתה בצ'כוסלובקיה בשנות ה-30 וה-40, במקביל לסיפורה של אישה צעירה וקבוצת ילדים בטוקיו, יפן, ולסיפורו של איש אחד בטורונטו, קנדה, בימינו.

המסע שלי עם אלכס
מאת: רות אלמוג
בזמן שלטון הנאצים בגרמניה נאלצו ארווין בן העשר ואחיו הקטן אלכס לעזוב את ביתם ולצאת למסע ארוך ומסוכן.
 
המפוחית של שמוליק 
מאת: דבורה קיפניס
סיפורו של ניצול שואה , שמואל גוגול , אמן מפוחיות הפה , שהתחנך בבית היתומים של יאנוש קורצ'אק בורשה. הוא נלקח למחנה אושוויץ , שם עבד עבודת פרך ואת פרוסת הלחם העביר לאדם תמורת מפוחית פה . כאשר נתגלה בזכות נגינתו צורף לתזמורת המחנה וכך ניצל.
בארץ ישראל הקים שמוליק גוגול תזמורת של ילדים המנגנים במפוחיות פה .
 
משחק החול 
מאת: אורי אורלב
סיפור חייו של הילד אורי-יורק אורלב-אורלובסקי- שנולד ב-1931 בורשה ושרד "כגיבור סיפור מתח" שש שנות שואה. הספר הנו מענה לשאלת בנו: "איך ברחת מהגרמנים?" התשובה הנה משל להמשחק החול בו שיחק עם חבריו בילדותו."...הגרמנים "זרקו אותנו כל פעם באויר, וכל פעם ככה...וככה...אנשים רבים מתו, אבל אנחנו -כלומר אחי ואני- חזרנו ונפלנו תמיד למקום מבטחים...כל פעם הרפתקאה חדשה". אורי אורלב כתה\ב כ-30 ספרים, שתורגמו לשלושים שפות וגם זכה לפרסים רבים. ספר זה זכה בשנת 1996 לפרס יד ושם ע"ש ברונו ברנד ובפרס זאב לשנת 1997.
 
משחקים בקיר
מאת: צביה קופ חיימוביץ

מזווית הראייה של ילדה שהסתתרה עם אחיה הקטן והוריה בתוך קיר מתוארים כאן אירועים שהתרחשו במציאות. ואף שהדמויות בדויות, הן מבוססות על אנשים שהיו קשורים לאותם אירועים.
``אף אחד לא ידע שמאחורי הארון יש מקום בקיר...`` ``זחלנו לתוך הקיר. גם אימא ואבא היו אתנו, אפילו שהיה צפוף מאוד...`` ``בתוך הקיר אפשר היה רק לשכב זה ליד זה, ולא היה אפשר להרים את הראש...`` ``אבל אנחנו למדנו לזחול..`` ``בהתחלה כשלא ידענו לזחול טוב, התעייפנו מהר מאוד, והיה קשה לשכב כל היום, עכשיו מרשים לנו לעשות טיולים ארוכים בתוך הקיר, אבל בלי לעשות רעש...`` ``שוכבים ומקשיבים לקולות של הגרמנים. הם בצד זה של הקיר, ואנחנו על ידם, בצד השני של הקיר. מדברים רק בעיניים. לפעמים צוחקים בעיניים, לפעמים שואלים בעיניים...``
צביה קופ-חיימוביץ - נולדה בפולין בעיירה ויז`בניק. עלתה ארצה בשנות החמישים והתיישבה בחיפה. בוגרת בית הספר התיכון ``חוגים``. בוגרת החוג לספרות עברית והחוג לספרות אנגלית באוניברסיטה העברית, מוסמכת החוג לספרות אנגלית באוניברסיטת חיפה. אם וסבתא.
הנועזים בעלטה
מאת: שמואל ארגמן
"הנועזים בעלטה" הוא סיפור עלילה לילדים ולנוער. עלילתו מתרחשת בגטו ורשה. גיבוריו – שני אחים, הילדים שמעון ויעקב ליפסקר מרחוב מורנובסקה בוורשה, והוא מספר את פרשת חייהם בשנים תש"ב-תש"ה.


נעורים אבודים
מאת: לאה פייג
ליאה פייג, ילידת צ'כוסלובקיה, היתה כבת שבע עשרה כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה. כדי להימלט מציפורני הנאצים החליטו, היא וחברה בן העשרים ואחת, לברוח מהבית. השניים חצו בגניבה את הגבול לברית המועצות, אך לרוע מזלם נפלו לידיהם העויינות של הרוסים. ליאה פייג הואשמה בריגול ובציונות ונשפטה לשבע שנות מאסר עם עבודת פרך במחנה תואם סיביר. את חברה שוב לא פגשה מעולם. אחיה ואחיותיה ניספו בשואה זמן קצר אחרי תחילת המלחמה. הספר נעורים אבודים מוקדש לזכרם. ליאה פייג - מורה במקצועה - מתגוררת כיום בנתניה. בספר נעורים אבודים היא חושפת לראשונה טפח מחוויותיה הייחודיות מימי נעוריה בתקופת המלחמה ובעקבותיה. כל אחד מפרקי הספר מגולל במהימנות ובתמציתיות התרחשות מרגשת ובלתי שגרתית, מבלי לטשטש את הקשיים ומבלי לגלוש לרחמים עצמיים. סיפור הישרדותה של ליאה פייג שזור בפכים אנושיים המאירים תקופה טראומתית בקורותיהם של רבים שרק מקצתם שרדו. אלה הם רסיסי חיים שבכל אחד מהם מצוי עולם שלם.
 


נעורים אבודים
מאת: ליבר טאוב
בסוף שנת 1989 השתתפתי בטיול מאורגן למזרח הרחוק. בשורה לפני באוטובוס ישב זוג צעיר. תוך כדי שיחה ספרה לי האשה ( שמה שרה כבת 40.) שהיא דור שני לשואה, ומוצאה של אמה, מסוסנוביץ עיר הולדתה של אשתי. היא ספרה לי שאמה היתה לוקחת אותה לכל האזכרות והפגישות של יוצאי השואה, כך שנושא זה שוכן עמוק בלבה. כשספרתי שגם אני פליט השואה היא התענינה האם כתבתי את מה שעבר עלי בשנים אלו, כשעניתי בשלילה ואמרתי שאני לא רוצה להחיות את העבר, ניסתה להשפיע עלי וטענה שיש חובה מוסרית על כל אחד מאיתנו לספר ולתעד את העבר הנאצי. כי אנו שעברנו את השואה לא נחיה לנצח וחייבים להשאיר אחרינו כמה שיותר פרטים על החיות הנאציות. בסוף הטיול כשנפרדנו הבטחתי לה שאני אכתוב, אבל, שאעשה את זה, אחרי שאצא לפנסיה.
נעורים בדרכים 1939-1945
מאת: אברהם לנצמן
עלילות "נעורים בדרכים 1945-1939" המתרחשות בוורשה ובשבעה מחנות כפייה והשמדה גרמניים, סובבות על סיפורו של אחד הניצולים. הספר מקיף את התקופה מיום פרוץ מלחמת העולם השניה ועד לסיומה.
 
נעורים במסתור
מאת: עמי גדליה
לחסידי אומות העולם, בזכותם.
הספר "נעורים במסתור" הוא ספר מיוחד, חשוב ומומלץ. הספר מספר על גדולי אומות העולם אשר סיכנו את חייהם וחיי משפחותיהם למען ילדים יהודים בזמן מלחמת העולם השנייה. הספר מספר על חיי המשפחה המסתירה ילדה יהודי וגורם לקורא להתגאות באנשים אשר הסתירו את עמנו בזמן השואה. אני ממליצה לקרוא את הספר כיוון שבמהלך הקריאה שב ועולה הכאב על השואה יחד עם גאווה לאומית בארצנו. הספר גורם לכל יהודי באשר הוא לחשוב על הגויים אשר סיכנו חייהם ולהודות להם. בספר גם מספר מגרעות. הספר רשום בכתב קטן אשר מקשה על הקורא קריאה ארוכה ומרובה, שמות הדמויות הם שמות לועזיים- דבר המקשה על קריאה מהירה ורצופה, הספר נכתב מזמן (שנת 1994) ולא עבר חידוש לכן הדפים במצב לא טוב. יחד עם כל המגרעות עדיין הספר מומלץ ואני מקווה שכל מי שיקרא אותו ירגיש כמוני- גאווה לאומית!. == == == תם בוקר:)
 



נעורים בשלכת
מרים עקביא

כרבים מניצולי השואה גם מרים עקביא שתקה. שלושים שנה שתקה ונשאה את הסיפורים בליבה, אך לאחר שלושים שנה נשברה השתיקה. הספר נעורים בשלכת היה ספרה הראשון, וראה אור במהדורות רבות, בארץ ובחוץ לארץ. המהדורה הנוכחית, יורק ואניה: נעורים בשלכת, הוא עיבוד מחודש, ומכיל פרקים חדשים שנכתבו לאחרונה.
זהו סיפור אוטוביוגרפי על חודש בחייו של יורק, אחיה בן השבע-עשרה של המחברת. סיפור על ילדות מאושרת שנגדעה עם הכיבוש הגרמני. הם נאלצו לעבור מביתם החם והמוגן שבקרקוב אל הגטו, וכדי להצילם מן האקציות נשלחו בעזרת מסמכים מזויפים ללבוב. בעיר הזרה התקשו הצעירים למצוא עבודה ומקום לינה, יורק נתפס בידי הגרמנים והושלך לכלא ואניה שבה לקרקוב. מרים עקביא, האחות, שהחלה לספר את סיפורם לפני שנים רבות, ממשיכה ומספרת.

 




הסיפור של סבתא ילדה
מאת: סוזנה רווה ודפנה שונוולד. 
"הסיפור של סבתא ילדה" הוא ספר מיוחד שנכתב על ידי אם ובתה (סוזנה ודפנה). בספרן החדש ניסו סוזנה ודפנה לספר את האמת, בזהירות ובאופן מאוזן, בחרוז חופשי ובלוויית ציורים, דרך סיפורה האישי של הסבתא, כדי שהילד-הנכד יידע את קורות המשפחה ולא יגדל בחור השחור של השכחה, האופייני למשפחות רבות כל כך של ניצולי שואה. 
האם, סוזנה רווה, שימשה ב - 11 השנים האחרונות, עד יציאתה לפנסיה, כמטפלת אישית ומשפחתית בארגון "עמך", לניצולי שואה. בתה, דפנה, היא מרפאה בעיסוק בתחום הפסיכיאטרי מזה כ – 15 שנים.
סוזנה ודפנה יצרו יחד ספר מיוחד, המספר לילדיה של דפנה את הסיפור של סבתא סוזנה. סוזנה כתבה, דפנה ציירה.
ספר זה הוא דוגמה לדרך התמודדות משפחתית מיוחדת עם זיכרון השואה ועם הנחלתו לנכדים.
"זיכרון השואה," כותבת סוזנה בפתח ספרה, "הולך ונעלם. אלה שהיו מבוגרים בזמן המלחמה כבר אינם, ומי שנשאר הם הילדים ששרדו, והיום הם כבר סבתים וסבתות לילדים באותו גיל, שבו נאלצו הם עצמם להתמודד עם הזוועה. איך מעבירים את הזיכרון באופן חי? איך מסבירים לנכדים את עולם הזוועה, כדי שיידעו, כדי שיזכרו, וכל זאת מבלי לערער את ביטחונם?"
 


סיפור אחר: על ילדה בדניה הכבושה


מאת: אמיליה רואי
הספר מתאר את חיי המשפחה בראשית ימי הכיבוש ובמרכזו עומד סיפור הבריחה המופלאה לשוודיה. 


 העד האחרון 
מאת: עמי גדליה
כדורסל, בנות יפות ומסיבות של החבר'ה - אלה היו הנושאים העיקריים שהעסיקו את אריק סוונסון עד אותו שיעור היסטוריה. אריק, תלמיד תיכון בעיירה שוודית קטנה, מזדעזע לגלות כי המורה שלו להיסטוריה תומכת בתיאוריות שמכחישות את השואה. הוא יוצא למאבק על החובה של כל אחד ללמוד ולזכור את אשר היה כפי שהיה, ועל פיטוריה של המורה. לשם כך עליו לעורר את חבריו מאדישותם, ולשכנע את המבוגרים שבקהילה שהיו עדים לשואה לשחזר את הזכרונות הכואבים שמלווים אותם.
הסיפור המתרחש בשוודיה מבוסס על מעשה שהיה בתיכון שווייצרי. העדויות הקשות בנושא השואה והפרטים על מחקרי מכחישיה - אמיתיים.
הסופרת עמי גדליה נולדה ב- 1952 בקריית אונו. היא בוגרת החוג ללימודי ארץ-ישראל באוניברסיטת חיפה. כילדה אהבה לכתוב, ובעקבות עבודתה בספרייה העירונית ברמת גן והמפגש עם ספרות ילדים ונוער היא שבה לכתיבה כבוגרת. עד היום פרסמה המחברת למעלה מ- 25 ספרים, שבהם היא עוסקת בנושאים חברתיים ואישיים. שניים מספריה זכו בפרס זאב לספרי ילדים ונוער: "העד האחרון", ו"נעורים במסתור".
לאתר האינטרנט של המחברת
 
העדי של עדי
מאת: נאוה מקמל-עתיר
שבוע לפני יום ההולדת שלה מוזמנת עדי לפגישה מסתורית. בפגישה מתגלה לעדי סיפור משפחתי מרתק ומרגש המתחיל בחוץ-לארץ לפני יותר ממאה וארבעים שנה, ונמשך אל תוך חייה של עדי בת השמונה.
סיפור נוגע ללב וקסום על נכדה וסבתא שקשר של גורל העם היהודי ואהבה גדולה קושר ביניהן.
 
עץ הדומים תפוס 
מאת: גילה אלמגור
סיפורם של בני נוער יתומים, שעלו ארצה אחרי השואה, ונמצאים בפנימיה. יחד איתם נמצאות שתי ילידות הארץ, אשר אחת מהן, אביה, היא הדוברת בספר זה.
''הכל התחיל ביום חורף אחד, בפעולת אחר הצהרים, כשהעלה אריאל המדריך בפנינו את נושא השילומים מגרמניה...''
סיפרה השני של גילה אלמגור, מחברת ''הקיץ של אביה'', מביא את סיפורם של בני נוער, ניצולי שואה, החיים בפנימיה, בישראל, בשנות ה50-, בצוותא עם בני גילם, ילידי הארץ.
מערכת היחסים הבעיתית בין אלה ''מכאן'' לאלה ''משם''; ההתמודדות הקשה של כל אחד מהם עם הכאב והאבדן הפרטי שלו וה''ביחד'' שהם מצליחים לבנות, הם עיקרו של ספר מרגש זה.
לצפיה בקטע מהסרט
 
 
ערמונים
מאת: דן דגן
 
הסיפור על הילד היהודי מווינה, ששמו אז היה קונרד, כתוב בכשרון רב וחושף בפנינו את עולמו של הילד היהודי בשואה, שעולמו חרב עליו בן לילה, שנאלץ לשהות שנים במקומות מסתור, שזיכרונות הילדות מעיקים עליו עשרות בשנים ושתהליך כתיבת הסיפור האישי מהווה עבורו תראפיה. "כתיבת סיפור הילדות שלי תרמה לי בעקיפין שאשתחרר במקצת מהמועקה המודחקת והסמויה שהייתה תמיד נוכחת וחבויה בי", כותב המחבר. עוד הוא מוסיף, כי הכתיבה סייעה לו להשתחרר בהדרגה מן המשמעת הפנימית הנוקשה שנאלץ לסגל לעצמו בשנות ההסתתרות בבלגיה. כתיבת הספר עשתה אותו מפויס ונינוח יותר, הוא מתוודה, זורם בקלות יתרה ובטבעיות עם החיים. "רציתי להשאיר עדות, חייב הייתי להשאיר עדות, זה בער בעצמותי", הוא מצהיר. האתגר הגדול ביותר בתהליך הכתיבה היה, כפי שהוא משחזר, לתרגם את חוויות השואה שלו כילד למילים, אשר תתארנה במדויק את תמצית התוכן הרגשי של חוויותיו, כפי שחווה אותן כילד, וזאת מתוך פרספקטיווה של עשרות בשנים מחלוף האירועים. הוא תוהה, "האם ניסיוני המאוחר, לשחזר עתה, את החוויה הרגשית האצורה בי עוד מילדותי יצלח? האם יוכל הקורא להבין את תחושותיו של אותו הילד שבי, המנסה לשלוט בפרץ המילים העולות עתה מנשיות הזמן כדי לשחזר את חוויות ילדותו ואולי גם להשתחרר מהן?"
להורדת הספר
לקריאה באינטרנט

 
פגישה מקרית
מאת: אמיליה רואי
זהו סיפור זכרונות, המתאר את תהליך התבגרותה של אווה בצל המאורעות הגורליים המתרחשים בעולם. מאורעות אלה משפיעים על חייה של אווה, על משפחתה ועל הסובבים אותה. הסיפור נטווה מאירועים קטנים ופשוטים של יום-יום, שבהם שזורים גם אירועים גדולים ודרמטיים כמו הקמת מדינת ישראל.


פרחי האפלה
מאת: אהרן אפלפלד
פרחי האפלה הוא מסע אל המחוזות החשוכים והמופלאים של החיים.
מלחמת העולם השנייה בעיצומה, הגירושים מהגטו גוברים מיום ליום, והורים מנסים להציל את ילדיהם בכל דרך.
לאחר שכל הנסיונות למצוא מקלט להוגו עולים בתוהו מחליטה אמו להחביא אותו אצל מריאנה, חברתה מבית - הספר העממי, העוסקת במקצוע העתיק בעולם.
הוגו בן האחת - עשרה, בן יחיד מבית יהודי אמיד, מוצא את עצמו לפתע בקיטון אפל וצר ליד חדרה של מריאנה. מריאנה , אישה נאה הנתונה למצבי רוח, שומרת עליו ואוהבת אותו, אך חייה אינם בידיה.היא נקרעת בין מקצועה המשפיל לבין דאגתה לאמה החולה.חייו של הוגו בקיטון הם רצף של הקשבה, התבוננות והטמעה רבה.כאן הוא לומד על החיים, על אכזריותם, על כיעורם ועל גסותם, אבל גם על עדינות ועל נדיבות.מריאנה, החולקת עמו את מצוקותיה, אינה יכולה לספר לו הכל, אבל די במה שהיא מספרת לו שישלים את החסר. 




פרקי ג'ורקה
מאת: משה איתם

ג´ורקה קליין נולד בלוס אנג´לס, המוכרת ליוצאי בודפשט בשמה הונגרי: אנג´לפולד ? ארץ המלאכים, שכונת פועלים מוכי עוני ובורות. לצרות של היהודים דרי השכונה, התווספה מארת האנטישמיות, הספונטנית של התושבים, והממוסדות של המדינה. בניגוד לביוגרפיות נפוצות אילן היוחסין של ג´ורקה אינו כולל רופאים, עורכי דין, או בעלי ממון נדיבים. הגנאולוגיה שלו חפה מרבנים וגדולים בתורה. עם המטען הזה שהיה יותר אבן ריחיים על צווארו מאשר מסלול המראה, זינק ג´ורקה אל החיים, אל השואה ואל הגאולה. קשה היה ללמוד את השפה שהגאולה מדברת בה. עוד יותר קשה היה לדבר בה, כך שלא פעם פסקו שג´ורקה אינו יהודי. עובדה" הוא יאנו יודע יידיש. אך בסופו של דבר יצא ג´ורקה וידו על העליונה. עובדה: הוא כתב את הספר הזה במו מקלדתו. המחבר, משה איתם, אגרונום בגמלאות, מתגורר בחיפה עם רעייתו איילה, ולו ארבעה ילדים ותשעה נכדים.
 

 
הפתרון הביולוגי
מאת: ראול טייטלבאום
חמש שנים הקדיש מחבר הספר "הפתרון הביולוגי" לניתוח התהליך ההיסטורי שגרם לכך שכל מערכת הפיצויים האישיים לניצולי השואה בגרמניה ובישראל עוותה מן היסוד והייתה לשערורייה היסטורית.
ראול טייטלבאום יליד 1931, ניצול מחנה הריכוז ברגן בלזן. עלה לארץ ב-1949. במשך קרוב ל-40 שנה שימש כעיתונאי, כתב ופרשן כלכלי וכתב פוליטי בעיתון ידיעות אחרונות. בתפקידו האחרון שימש כשליח העיתון לגרמניה. פרסם מאות מאמרים ומסות בארץ ובחו"ל על נושאים כלכליים, חברתיים והיסטוריים. בשנת 2000 הוציא לאור יחד עם משה זנבר את הספר "זהב השואה"- נתיבות הביזה הנאצית מן הקורבנות לשוויץ. טייטלבאום ליווה את הקמת מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל, והיה מיוזמי הפרויקט "תרומת ניצולי השואה להקמתה של ישראל והתפתחותה". 
קרא את: נישול שואה / ביקורת על ספרו של ראול טייטלבאום
 


צחוק של עכברוש
מאת: נאוה סמל

צחוק של עכברוש הוא רומן עמוק, זועם ומקורי שפורסם בישראל בשנת 2001 (הוצאת ידיעות אחרונות) וזכה להד ציבורי רחב. חמשת הז'אנרים שבהם נכתב: סיפור, אגדה, שירת-אינטרנט, פנטזיה עתידנית ויומן, מצטרפים ליצירה מרשימה, קצבית וסוחפת. הגיבור הוא הסיפור עצמו - קורותיה של ילדה בת חמש, שהוחבאה בבור תפוחי אדמה בכפר קטן בפולין ושרדה. לאחר כמעט שישים שנה, על סף המילניום החדש, כשהיא בביתה בתל-אביב, מנסה הסבתא למסור את הסיפור לנכדתה. הזיכרון שנבלם בתוכה זמן רב כל כך תובע כעת את זכותו לפרוץ. מכאן ואילך הוא מתגלגל עד לסוף של המאה העשרים ואחת, ומחולל תמורה בכל מי שנדרש אליו. הוא משוגר אל העתיד בדמות אגדה, הופך למיתוס, למותג מסחרי, ונולד מחדש בפי שרשרת המְסַפְּרִים שלו כזיכרון חי. 
הזיכרון החי הזה הוא צחוק, ליתר דיוק: צחוק של עכברוש - המשקע האפל שנותר לאחר שהאימה תורגמה למלים
קרא עוד...
 

ציפורים בשחור לבן 
מאת: מרים רז-זונשיין
ציפורים בשחור לבן אינו רק ספר נוסף על אלפי סיפורי האימה שהמלחמה ההיא הביאה לעולם. זהו גם סיפור אנושי, כואב מאוד, על הניצוץ הטוב הקיים גם במעמקי הרוע, המעודד אותנו להיות בני אדם.
ציפורים בשחור לבן הוא ספרה הראשון של מרים, אך הרושם המתקבל מקריאתו הוא, שלפנינו סופרת מנוסה, בעלת כושר כתיבה מעולה. מרים רז - זונשיין - וינוגרד נולדה בשנת 1933 בכפר קטן, ורשצ'ין, שבמזרח פולין. את תקופת השואה עברה באזור בו נולדה, והיא שריד יחיד למשפחתה וליהודי ורשצ'ין. עם פרידתה מקוראיה, בתום מסעה - סיפורה המיוסר, מבקשת מרים לומר לנו דבר החשוב לה מאוד מאוד: "למדתי שבכל מקום, ויהיה זה המרושע ביותר, ישנו תמיד קומץ צדיקים המוכן לחרף את נפשו למען הזולת. איני שוכחת אף פעם צדיקים אלה שנקרו בדרכי לשרוד. הם היו לי התקווה והאור בחשכה". מאז עלייתה ארצה, בשנת 1946, חיה מרים רז בקיבוץ גן שמואל.


צ'יקה הכלבה בגטו 
מאת: בת-שבע דגן  
הספור מבוסס על מעשה שהיה בגטו בפולין, במלחמת העולם השנייה, אשר מסרב למסור את כלבתו לגרמנים.
אחרי פלישת הנאצים לפולין במחלמת העולם השניה, מיכאש והוריו גורשו לגטו. למיכאש כלבה אהובה בשם צ'יקה, אבל הנאצים אינם מרשים ליהודים להחזיק כלבים בגטו. אבא של מיכאש מוסר את הכלבה להברה נוצריה, כדי שתשמור עליה. כשהנאצים רוצים להעביר את היהודים למחנה רכוז מיכאש והוריו מסתתרים. הם חיים במחבוא ימים רבים ומיכאש מתגעגע מאוד לכלבתו. בסיום המלחמה המשפחה הולכת לביתה של החברה. צ'יקה זוכרת את מיכאש ושמחת הפגישה רבה/
לקריאת הספר [ספר דיגיטלי]
 
 
רוץ ילד, רוץ
מאת: אורי אורלב
הסיפור מבוסס על דברים ששמעתי מפיו של יורם פרידמן, שהיה בן חמש כשהגרמנים כבשו את פולין בפרוץ מלחמת העולם השנייה, והיה בן שמונה כשנשאר לבד בעולם בעיצומה של המלחמה.. והרי כבר נאמר שלעתים המציאות עולה על כל דמיון.''
[אורי אורלב]
סיפור על ילד הנודד ביערות ובכפרים, נקלע להרפתקאות מדהימות ועושה את הלא ייאמן כדי לשרוד. בדרכו הוא פוגש ילדים ומבוגרים שחלקם מגלים כלפיו נדיבות רבה וחמלה, וחלקם - רוע לב ואכזריות יוצאי דופן. הטוב והרע שבאדם באים לידי ביטוי בספר זה בעוצמה נדירה.
אורי אורלב הוא מחבר ''האי ברחוב הציפורים'' וספרים אהובים רבים אחרים. ספריו תורגמו לעשרים וחמש שפות וזכו בפרסים רבים. הוא הסופר הישראלי הראשון שזכה בפרס אנדרסן הבינלאומי (לשנת 1996).

 
 
רחוקי משפחה
מאת: אורי אורלב
רחוקי משפחה הוא סיפור מסע קצר של שני אחים יתומים מקיבוץ בצפון, היוצאים לחפש קרובים-רחוקים בעיר תל אביב.
מסעם מתחיל בהרפתקה לילית יוצאת דופן ומפחידה ומסתיים בהצלחה ובשמחה.
 
זהו סיפורם האמיתי של אורי אורלב ושל אחיו, שהגיעו ארצה ללא משפחה ומצאו כאן במפתיע קרובי משפחה רחוקים. סיפור מרתק, שהוא גם עדות מרגשת על ילדים שעלו לארץ אחרי השואה.
 
אורי אורלב הוא מבכירי הסופרים לילדים ולנוער בארץ. אורלב זכה בפרסים רבים והוא הסופר הישראלי היחיד שקיבל את פרס אנדרסן הבינלאומי (1996).
 
רסיסי ילדות
מאת: נילי קרן

מחקר מיוחד על המערכת החינוכית בגטו טריזיאנשטאט. ד"ר נילי קרן ילידת הארץ, עובדת בחינוך ובהוראת השואה. ערכה מחקר על הצלת ילדים בצרפת בתקופת הכיבוש הנאצי, וכן חקרה את התמודדות מערכת החינוך בישראל עם הוראת השואה מאז קום המדינה ועד ראשית שנות השמונים. ניהלה את המרכז להוראות השואה ויהדות זמננו במכללה לחינוך סמינר הקיבוצים בתל אביב. ציור השער הוא ציור שצולם בידי עוזי קרן בבלוק מספר 13 צריף הילדים בבירקנאו. הציורים צוירו בידי אסיר אנונימי במחנה על קיר הבלוק כדי לשמח את הילדים. 152 עמודים. מלצ'ט.  
להורדת קבצי תקצירים של נילי קרן


רציתי לעוף כמו פרפר: ספורה של חנה גפרית
מאת: נעמי מורגנשטרן
סיפור המתאר את ילדותה של חנה גפרית בתקופת הכיבוש הנאצי. סיפור של מצוקה ותקווה.

שיר לשניים
מאת: שמואל ואסתר גור

סיפורם של אסתר ושמואל גור הוא סיפור של זוג אנשי חינוך, שנפגשו במקרה בתל=אביב של ראשית שנות החמישים. היא צעירה נמרצת, "כמעט צברית", שעלתה ארצה עם הוריה הציוניים בשנת 1934, בגיל שלוש - והוא צעיר פליט שואה, שאיבד את אמו ושתי אחיותיו במלחמה בגיל חמש ונשלח עם אביו, אחיו ואחותו והורי אמו לסיביר ברוסיה. שם עברה עליו ילדותו במשך שש שנות המלחמה. רישומה של תקופה זו נותן בו את אותותיו לכל אורך חייו. הוא בוחר לעסוק בחינוך.
קרא את הספר המלא [פורמט דיגיטלי]
צפה בסרטון-תקציר





שלוש אימהות לשני אחים - נוסעים סמויים ברכבת קסטנר
מאת: יצחק וינברג

"המסע הרגלי התנהל בכבדות. אחי ואני צעדנו בתוך השיירה הארוכה. לא הכרתי איש מהנוסעים האחרים ולא הבנתי על מה הם מדברים ביניהם בהונגרית. בכל המצבים הקשים תמיד היה מישהו שדאג לנו, ואילו עכשיו הייתי אחראי לעצמי ולאחי, שבכה והתלונן וסבל מרעב ולא היה בידי להושיעו... הייתי בן חמש וחצי, ועמדתי במרכז מחנה ברגן-בלזן בגרמניה, על תלולית עפר, עם אבנר אחי בן הארבע ורבע. עמדנו שם לבדנו, בלא משפחה, בלא איש או מודע, שני ילדים פולנים בתוך קבוצה של יהודים הונגרים".
בין נוסעי רכבת קסטנר היו שני ילדים יהודים מקרקוב - הפרט הייחודי הזה בפרשה הידועה של רכבת קסטנר נחשף לראשונה בספר שלפנינו.
קרא עוד...
למיזם השטיחים 'יד לילד'...
 
שמו היה פרידריך
מאת: האנס פטר ריכטר
סיפורו של נער גרמני על ידידו, נער יהודי בן גילו – פרידריך שניידר – שגדל עמו באותו בית, מבקר באותו בית-ספר ושותף לחוויות ילדותו. מתוך עולמה התמים של הילדות גולש הסיפור אלי שנות האימה שהביא עמו המשטר הנאצי.
 
שתיים עשרה לחמניות טריות לארוחת בוקר: סיפור אישי של שריד מחנה אושוויץ
מאת: נח קלינגר
עיתונאי מאז עלייתו ארצה ב-1945, נח קליגר סיקר את מרבית המשפטים נגד פושעים נאציים בבלגיה, בצרפת, בגרמניה ובישראל.
 
תומי 
מאת: בדז'יך פריטה 
ספר איורים שהוכן על ידי אב צייר לבנו תומי , החוגג את יום הולדתו השלישי בגטו טרזין. בציורים מצייר האב את העולם של בנו , את העולם שמחוץ לגטו ואת העתיד הוורוד, שהוא חוזה עבורו.
האיורים צבעוניים ואופטימיים. הספר תורגם מצ'כית על ידי הבן תומס (תומי) פריטה.
 
 186 המדרגות
מאת: אלכסנדר מרטון 
המדרגות במחנה מאוטהאוזן הובילו למחצבה שגבתה את חייהם של אלפי אסירים שהועסקו בעבודות כפייה. הספר הוא עדות ממקור ראשון על ההלם שהיה מנת חלקם של יהודי טרנסילווניה, שנקלעו למאוטהאוזן שבאוסטריה, ומשם למחנה המשנה מלק ולמחנה אבנזה.
"מרטון העמיד בספרו עדות מצמררת, רווית תיאורים קשים... היא משקפת, אפשר להבין, רק מעט ממה שעבר עליו. יחד עם זאת, סגנונו התמציתי והמינימלי מגיש ספר קריא מאוד, מסוג הספרים שקשה להניח מהיד". [שולמית גבע, מעריב, 20 באפריל 2001]

 
 

Go Back  Print  Send Page
mapעדויות מאמרים ספרים סרטים

'ילדות אבודה' ת.ד. 3528 רמת השרון 47134 טלפון.         054-2233354               054-2233354 פקס. 03-5401035
Email:
deprived@netvision.net.il אתר www.ylas.org
האתר נבנה ע"י צבי שורצמן relationet@gmail.com


[למעלה]
לייבסיטי - בניית אתרים